עקידת יצחק והמשיח

כל הפרשנים מסכימים שיש הרבה חשיבות לקטע שנקרא בשם "עקידת יצחק". אנו קוראים קטע זה כל יום בתפילת שחרית וגם בראש השנה (יום ב'). חז"ל מדברים על י' ניסיונות של אברהם אבינו. אין ספק שהציווי ללכת להר המוריה ולהקריב את בנו, את יחידו כעולה היה הניסיון הכי קשה לו. מהפרשה הזאת אנו למדים על שני מושגים. הראשון, מהו הקורבן האמיתי, והשני, מה יביא את הגאולה. כמובן, יש קשר הדוק ביניהם. במילים אחרות, אין גאולה בלי קורבן. הנקודה הזאת ברורה מאוד מהעובדה שבני ישראל יצאו מהגלות במצרים בזכות קורבן הפסח. גם חשוב לציין שאברהם היה מוכן להקריב את בנו החי כקורבן באמצעות האמונה החזקה שלו. היום הרעיון של קורבן חי נראה לנו אכזרי ומחוץ למסגרת היהדות, אבל השאלה שמתבקשת היא האם זה נכון?

אברהם אבינו, יותר מכל בן אדם אחר, הפגין אמונה ומצא חן בעיני ה'. מדוע? על אף שכל ההבטחות שהקב"ה הבטיח לו היו תלויות ביצחק, אברהם עדיין ציית למצווה,

"וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃" (בראשית כב,ב)

בעינינו היה קשה מאוד לאברהם לקיים את המצווה הזאת משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא, אברהם אהב את יצחק, ולפיכך היה קשה מאוד להקריב (להמית) אותו. העובדה שאברהם היה מוכן לעשות זאת מראה לקורא שהוא אהב את האלוקים יותר מבנו! הסיבה השנייה, כמו שנאמר, כל מה שהקב"ה הבטיח לו תלוי ביצחק, לכן פשוט לא היה הגיוני שהקב"ה יצווה עליו להקריב אותו. התשובה לקושי הזה נמצאת באיגרת הקודש אל העברים,

"בָּאֱמוּנָה הָיָה מַעֲלֶה אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק כַּאֲשֶׁר נֻסָּה וְאֶת-יְחִידוֹ יַקְרִיב הַמְקַבֵּל אֶת-הַהַבְטָחוֹת׃ אֲשֶׁר נֶאֱמַר-לוֹ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע׃ וַיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ כִּי יָכוֹל אֱלֹהִים לְהַחֲיוֹת גַּם אֶת-הַמֵּתִים עַל-כֵּן גַּם-הוּשַׁב אֵלָיו לִהְיוֹת לְמָשָׁל׃" (איגרת הקודש אל העברים יא, יז-יט)

ז"א אברהם ידע לא רק שלגאולה היה צורך בקורבן מושלם, אלא שגם תחיית המתים קשורה לגאולה. 

צ"ל שגאולה, משמעותה גם ניצחון. בסוף פרשת עקידת יצחק כתוב,

"כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו׃ וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי׃ (בראשית כב, יז-יח)      

שני הפסוקים הללו חשובים מאוד כדי להבין את תוכניתו של הקב"ה. הקורא לומד שמפני שאברהם שמע בקול אלוקים, הוא ,ישתבח שמו, ברך את אברהם. הברכה הזאת מחולקת לשני חלקים: החלק הראשון מצביע על עם גדול (עם ישראל) שיצא מאברהם. החלק השני – רק באמצעות עם ישראל כל הגויים יכולים להיות מבורכים. נאמר קודם שגאולה קשורה לניצחון, אנו רואים את זה במשפט שמופיע בפסוק יז, "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו". 

אף על פי שיצחק לא מת בפועל, ברור מההקשר שהקב"ה התייחס לאברהם כאילו הוא למעשה שחט את יצחק. עוד פרט חשוב מאוד הוא שהיה ליצחק מחליף – האיל. אפשר להגיד שבקטע הזה יצחק מייצג את עם ישראל. ז"א עם ישראל הצטרך למות, אבל כדי להציל אותו מהמוות, אלוקים סיפק לו מחליף, כי הוא אל מלא רחמים. אם פלוני היה שואל את השאלה הבאה, "מי אמור להיות המושיע של עם ישראל?" אין ספק שהוא היה עונה "משיח בן דוד". למרות זאת, יש בעיה עם התשובה הזאת. הבעיה היא שמשיח בן דוד לא אמור למות, אלא משיח בן יוסף. הגמרא מספרת על משיח בן יוסף במסכת סוכה דף נב עמוד א. צ"ל שבמקום הזה הייתה מחלוקת בין רבי דוסא לרבנן לגבי נבואתו של זכריה. זכריה אומר,

"וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר׃" (זכריה יב, י)

אחד מהם אמר שההספד יהיה על משיח בן יוסף שנהרג. יש בעיה רצינית עם הפירוש הזה. בקטע הזה מזכריה ברור מההקשר כי הנושא הוא המשיח שיביא את הניצחון לישראל, ז"א משיח בן דוד. אבל יש לו את סימני הדקירה המצביעים על מוות "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ". ההסבר היחיד ההגיוני הוא שאין שני משיחים, אלא רק אחד. המשיח היחיד בא פעם ראשונה כדי לעשות את עבודתו של "משיח בן יוסף", במילים אחרות, למות כדי להציל (לפדות) את עם ישראל וגם את הגויים ממוות (עונש על חטא האנושות), ואותו משיח הוא שיחזור באחרית הימים כדי להביא – לא רק לעם ישראל, אלא לכל המאמינים בו – את הניצחון ואת הגאולה השלמה, ז"א את מלכותו. 

הפרשנים המשיחיים רואים בעקידת יצחק הרבה מאוד רמזים למותו של ישוע מנצרת: למשל,

• שני האירועים האלה התרחשו בירושלים.

• יצחק וגם ישוע נכנסו לירושלים רוכבים על חמור.

• הביטוי "ביום השלישי" קשור לשני האירועים הללו.

• יצחק וגם ישוע נעקדו לעץ. 

יש עוד רמזים חוץ מאלה, אבל מטרתי לא להרחיב על העניין הזה, אלא לעבור לנושא העיקרי שלי – מותו של ישוע לפי רצונו של אביו האלוקים. אין מחלוקת על כך שאלוקי ישראל קדוש וצדיק בכל דבר. לאור העובדה הזאת יש לקב"ה צורך לטפל בחטא האנושות. בנוגע לצורך הזה אלוקי האב שלח את בנו (אלוקי הבן) לעולם הזה לכפר על החטא (לפדות). אברהם אבינו נצטווה להעלות את בנו (קורבן חי) כדי להשלים את הברית. צ"ל שאברהם רק עמד כמשל למה שהקב"ה יעשה לבנו יחידו ישוע מנצרת. עתה אפשר להגיד שישוע בא לעולם הזה כדי למות. ישוע עצמו אמר,

"כִּי בֶן-הָאָדָם גַּם-הוּא לֹא בָא לְמַעַן יְשָׁרֲתוּהוּ כִּי אִם-לְשָׁרֵת וְלָתֵת אֶת-נַפְשׁוֹ כֹּפֶר תַּחַת רַבִּים׃" 

מרקוס י, מה

אף על פי שאלוקים שלח את ישוע לעולם הזה כדי למות, יש צורך להבין באיזו דרך רצה הקב"ה שישוע ימות. ידוע ביהדות שאברהם אבינו הוא דוגמה לכל ישראל בנוגע לנאמנות. כבר למדנו שהמעשה הגדול שלו היה כשהוא ציית לקול ה' והיה מוכן להקריב את יצחק כעולה. מהעובדה הזאת אנו למדים שגם עם ישראל היה צריך להקריב את ישוע בציות לרצונו של הקב"ה. ברם, עם ישראל לא היה מוכן להודות בצורכו לכפרה ולא קיבל את המושג של משיח סובל. לפיכך הוא לא היה יכול להכיר את ישוע כמושיעו ולא את תפקידו. כמובן כל זה לא הפתיע את הקב"ה. 

ברור בכתבי הקודש שהמשיח נשלח לעולם הזה למות ככפרה על החטא עם המטרה של הגאולה, אבל אנו חייבים להבין את זה לכתחילה ובדיעבד. ז"א מותו של המשיח לכתחילה, עם ישראל יכיר את ישוע כמשיח ועם לב נשבר להקריב אותו כקורבן הפסח האמיתי שלו. ואילו מותו של המשיח בדיעבד, ישוע עדיין מת בי"ד ניסן כקורבן הפסח האמיתי, אבל עם ישראל והגויים התייחסו אליו בחוסר אמונה והבנה. התנהגותם מראה את העיוורון הרוחני והחטא שנמצא בהם. העובדה שהקב"ה ידע כל זאת מראש, ועדיין שלח את בנו לעולם הזה כדי למות באופן כל כך אכזרי, מראה את אהבתו הגדולה. 

בואו נסכם,

• הקב"ה ציווה על אברהם אבינו להקריב את יצחק בנו כקורבן חי בקשר לברית שה' כרת איתו.

• אברהם אבינו הוא דוגמה מושלמת של אמונה וציות.

• יש לעקידת יצחק הרבה דברים דומים לאירועים הקשורים למותו של ישוע מנצרת.

• מנהיגי עם ישראל לא הגיבו לתוכניתו של הקב"ה לגאול את עמו בציות, אלא שיתפו פעולה עם כמה מהמנהיגים של הגויים כדי להמית את ישוע בצורה אכזרית מאוד במקום להקריב אותו כקורבן הפסח .

• ישוע נשלח לעולם הזה כדי למסור את נפשו בי"ד ניסן כקורבן הפסח.

• אף על פי שאלוקים ידע מראש מה שיקרה לישוע (הצלב), בכל זאת הוא, ישתבח שמו, עדיין שלח אותו למות, אפילו בצורה הזאת, מפני אהבתו הגדולה.

• באותו אופן שנאמנותו של אברהם אבינו הביאה את הניצחון העתידי לעם ישראל ("וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו") כן גם נאמנותו של ישוע.