בס״ד

בס״ד

Hebdate

הלקיחה

כמאמינים, יש לנו הבטחה מיוחדת מהקב"ה. רב שאול מתאר את ההבטחה הזאת במילים הללו,

" בְּצִפִּיָּה לְמִמּוּשׁ הַתִּקְוָה הַמְבֹרָכָה וּלְהוֹפָעַת הֲדַר אֱלֹהֵינוּ הַגָּדוֹל וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ,"

אגרת אל טיטוס ב:י"ג

 

צ"ל שבפסוק הנ"ל הרב שאול אינו מדבר על ביאת המשיח כדי להקים את מלכותו, אלא על התופעה המסתורית הידועה כ"הלקיחה". הלקיחה היא הבטחה מהקב"ה שכאשר הוא ישפוך את זעמו על העולם הזה, המאמינים בישוע מנצרת לא יהיו על כדור הארץ. אחד מהפסוקים המבטיח זאת מופיע באגרת הראשונה אל התסלוניקים פרק ה' ופסוק ט',

"כִּי אֱלֹהִים לֹא יְעָדָנוּ לְזַעַם, אֶלָּא לִנְחֹל יְשׁוּעָה עַל-יְדֵי אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ"

למרות שרוב המידע על אודות הלקיחה מופיע בברית החדשה, ישנם כמה רמזים על הלקיחה גם בתנ"ך. הראשון מופיע בחומש, בבראשית פרק ה' ופסוק כ"ד,

"וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת-הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים׃"

אנו למדים מהפסוק הנ"ל שחנוך היה בן אדם מיוחד מאוד. בעוד שרוב האנושות חפצו לעשות לעצמם שם גדול, כדוגמת סיפור מגדל בבל, אין הדבר כך כאשר מדובר בחנוך, ככתוב באגרת אל העברים פרק י"א ופסוק ה',

"בִּזְכוּת אֱמוּנָה לֻקַּח חֲנוֹךְ בְּלִי לִרְאוֹת מָוֶת, 'וְאֵינֶנּוּ, כִּי-לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים' וְהוּעַד עָלָיו לִפְנֵי הִלָּקְחוֹ כִּי "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֵּךְ."

אלוקים היה מרוצה מחנוך כי חנוך הלך על פי האמונה ולא אחרי היצר הרע שלו. ברור מהפסוק הנ"ל בבראשית, שכוונת הכתוב בו, ש"ה' לקח אותו", היא שאלוקים לקח את חנוך לשמיים כדי שחנוך יהיה איתו ישתבח שמו. המושג "הלקיחה" נובע מהפסוק הזה. הרמז השני ללקיחה בתנ"ך מופיע בספר מלכים ב' ופרק ב', בו כתוב שהקב"ה לקח את אליהו הנביא השמיימה. חשוב שבקטע הזה מופיעה גם המילה "לקח", כאשר אליהו אומר לאלישע:

"וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם-תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ..." ספר מלכים ב' ב:י

מיד אחרי שאליהו סיים את משפטו אנו רואים,

"וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב-אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם׃" שם פסוק י"ב

בברית החדשה ניתן לראות כיצד שני האירועים הללו מהווים את היסודות להבנת הדברים אותם רב שאול מגלה לנו דרך איגרותיו. באגרת הראשונה אל התסלוניקים פרק ד' ופסוקים ט"ז-י"ז אנו קוראים,

"שֶׁכֵּן הָאָדוֹן עַצְמוֹ יֵרֵד מִן הַשָּׁמַיִם בִּקְרִיאָה שֶׁל פְּקֻדָּה, בְּקוֹל שַׂר הַמַּלְאָכִים וּבְשׁוֹפַר אֱלֹהִים, וְהַמֵּתִים הַשַּׁיָּכִים לַמָּשִׁיחַ יָקוּמוּ רִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי כֵן אֲנַחְנוּ הַנִּשְׁאָרִים בַּחַיִּים נִלָּקַח יַחַד אִתָּם בַּעֲנָנִים לִפְגֹּשׁ אֶת הָאָדוֹן בָּאֲוִיר, וְכָךְ נִהְיֶה תָּמִיד עִם הָאָדוֹן"

מהפסוקים הנ"ל אנו למדים כמה דברים חשובים. הראשון הוא, שישוע מנצרת יבוא בשנית מהשמיים, אך לא כדי להגיע חזרה לארץ ישראל, אלה רק כדי להיפגש איתנו באוויר (השמיים התחתונים). עליך לשים לב שבפסוק הנ"ל מוזכרים שני דברים, כאשר כל אחד מהם קשור לאחרית הימים. והם: שר המלאכים, שהוא מיכאל, ותקיעת השופר. צ"ל שהקטע הנ"ל מדבר על שתי קבוצות של מאמינים. הראשונה, המתים השייכים למשיח, והשנייה, המאמינים שעדיין בחיים. כתוב שהמאמינים המתים יקומו לפני המאמינים שעדיין בחיים. יש שתי שאלות מתבקשות; מדוע הסדר המסוים הזה, ומה פער הזמן בין המתים שיקומו לאלה החיים אשר ישתנו? כדי לענות על השאלות הללו עלינו לפנות לאגרת הראשונה אל הקורינתים פרק ט"ו ופסוקים נ'-נ"ב,

"אֹמַר זֹאת, אַחַי: בָּשָׂר וָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לָרֶשֶׁת אֶת מַלְכוּת הָאֱלֹהִים; גַּם אֵין הַכִּלָּיוֹן יוֹרֵשׁ אַל-כִּלָּיוֹן. הִנֵּה רָז אַגִּיד לָכֶם: לֹא כֻּלָּנוּ נָמוּת, אֲבָל כֻּלָּנוּ נִשְׁתַּנֶּה בִּן רֶגַע וּכְהֶרֶף עַיִן בַּשּׁוֹפָר הָאַחֲרוֹן, שֶׁכֵּן יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר וְהַמֵּתִים יָקוּמוּ בְּלִי כִּלָּיוֹן וַאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּנֶּה."

מדוע המתים מוזכרים קודם לחיים? כדי להדגיש את העובדה שבשר ודם אינו יכול לרשת את מלכות השם! במילים אחרות, האנושות במצב הטבעי בה היא נמצאת אינה יכולה להיכנס לעולם הבא. השינוי הנדרש כדי שהקב"ה יקבל מישהו למלכותו בדרגה הגבוהה ביותר* בא בשני חלקים. החלק הראשון הוא, גאולת הנשמה דרך אמונה בבשורה. החלק השני הוא, גאולת הגוף. כאשר מישהו נפטר במשיח, מהרגע הראשון, נשמתו של המאמין תעלה השמיימה כדי להיות עם האדון, אך גווייתו נשארת בקברו. בזמן הלקיחה, בתקיעת השופר, המתים יקומו. מה פירוש הדבר? כל הקברים של המתים במשיח ייפתחו ואפר הגווייה שנשאר ישתנה.

בנוגע לפער הזמן בין המתים לאלה שעדיין בחיים, אנו קוראים, "בין רגע וכהרף עין". ז"א בזמן הלקיחה אין הבדל ממשי בין הזמן שהמתים קמים לאלה שעדין בחיים. ברם, הסדר הוא החשוב, כדי להדגיש את הנקודה שבשר ודם אינו יכול לרשת את מלכות השם. שאלה משמעותית נוספת היא, איזה סוג של גוף המאמינים יקבלו? רב שאול ענה על השאלה הזאת בפסוק קודם בפרק בו אנו דנים, פרק ט"ו באגרת הראשונה אל הקורינתים,

"אֲבָל אֵיךְ יָקוּמוּ הַמֵּתִים?" יִשְׁאַל אֶחָד, "בְּאֵיזֶה גּוּף הֵם יָבוֹאוּ?" אַתָּה הַסָּכָל, הֵן מַה שֶּׁתִּזְרַע לֹא יִחְיֶה אֶלָּא אִם יָמוּת. כַּאֲשֶׁר אַתָּה זוֹרֵעַ אֵינְךָ זוֹרֵעַ אֶת הַגּוּף שֶׁיִּתְהַוֶּה, אֶלָּא גַּרְגִּיר עָרוֹם שֶׁל חִטָּה, אוֹ זֶרַע אַחֵר. וֵאלֹהִים נוֹתֵן לוֹ גּוּף כִּרְצוֹן אֱלֹהִים, וּלְכָל זֶרַע אֶת גּוּפוֹ הוּא. לֹא כָּל בָּשָׂר הוּא אוֹתוֹ הַבָּשָׂר; לָאָדָם בָּשָׂר מִשֶּׁלוֹ, לַחַיּוֹת בָּשָׂר אַחֵר, לָעוֹפוֹת בָּשָׂר אַחֵר וְלַדָּגִים אַחֵר. יֵשׁ גּוּפִים שְׁמֵימִיִּים וְגוּפִים אַרְצִיִּים, אַךְ שׁוֹנֶה הוּא הֲדַר הַגּוּפִים הַשְּׁמֵימִיִּים מֵהֲדַר הַגּוּפִים הָאַרְצִיִּים. לַשֶּׁמֶשׁ הָדָר מִשֶּׁלָּהּ, אֲבָל אַחֵר הוּא הֲדַר הַיָּרֵחַ וְאַחֵר הוּא הֲדַר הַכּוֹכָבִים, שֶׁהֲרֵי כּוֹכָב מִכּוֹכָב שׁוֹנֶה בַּהֲדָרוֹ. כֵּן גַּם תְּחִיַּת הַמֵּתִים: מַה שֶּׁנִּזְרַע בְּמַצָּב שֶׁל כִּלָּיוֹן יָקוּם בְּאִי כִּלָּיוֹן; נִזְרַע בְּקָלוֹן וְיָקוּם בְּכָבוֹד; נִזְרַע בְּחֻלְשָׁה וְיָקוּם בִּגְבוּרָה; נִזְרַע גּוּף נַפְשִׁי וְיָקוּם גּוּף רוּחָנִי. אִם יֵשׁ גּוּף נַפְשִׁי יֵשׁ גַּם גּוּף רוּחָנִי. וְכֵן כָּתוּב עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן: "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה",אֲבָל אָדָם הָאַחֲרוֹן -- לְרוּחַ מְחַיָּה. לֹא הָרוּחָנִי הוּא הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא הַנַּפְשִׁי, וְאַחֲרֵי כֵן הָרוּחָנִי. הָאָדָם הָרִאשׁוֹן הוּא עָפָר מִן הָאֲדָמָה; הָאָדָם הַשֵּׁנִי מִן הַשָּׁמַיִם הוּא. כָּאֶחָד שֶׁהוּא עָפָר כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר עָפָר הֵם; כָּאֶחָד שֶׁהוּא שְׁמֵימִי כֵּן גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר שְׁמֵימִיִּים הֵם. וּכְמוֹ שֶׁלָּבַשְׁנוּ אֶת צַלְמוֹ שֶׁל הָאַרְצִי נִלְבַּשׁ גַּם אֶת צֶלֶם הַשְּׁמֵימִי." שם פסוקים ל"ה-מ"ט

ברור מהפסוקים הנ"ל שהקב"ה ברא כל גוף מיועד ומתאים לסביבתו. למשל, לעופות יש גוף המיועד ומתאים לעוף בשמיים, לדגים יש גוף המיועד ומתאים לשחות בים, וכו'. לפיכך למאמינים יהיה גוף המיועד ומתאים לשכון במלכות ה' לנצח.

מפני שהלקיחה היא הבטחה נחשקת וטובה ביותר, יש למאמינים רצון עז לדעת מתי תתרחש הלקיחה. למרות שיש פסוק המופיע במתי כ"ד.ל"ו האומר שאין איש יודע את היום או השעה מחוץ לאלוקים עצמו, ניתן לדעת שני דברים לגבי זמנה של הלקיחה. האחד הוא, שאפשר לדעת את העונה (התקופה) בה תתרחש הלקיחה, והשני הוא סדר האירועים לזמנה של הלקיחה. בנוגע לתקופתה של הלקיחה, אנו יודעים שהיא תתרחש באחרית הימים. כמו כן למדנו שהיא חייבת לקרות קודם לזמן שפיכת זעמו של אלוקים על כדור הארץ. על פי הנביאים ישנם שני סימנים שיעזרו לקורא לדעת ביתר דיוק את זמנה של הלקיחה. הראשון הוא צבעו של הירח.

אנו למדים מנבואתו של יואל שלפני שהקב"ה ישפוך את זעמו על העולם, צבעו של הירח ייהפך לצבע הדם,

"וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ  דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן׃ הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא׃ יואל ג'.ג-ד

את אותו המידע מקבל הקורא בברית החדשה. אנו קוראים בספר ההתגלות פרק ו' ופסוקים י"ב-י"ז,

"רָאִיתִי כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַחוֹתָם הַשִּׁשִּׁי הִתְחוֹלְלָה רְעִידַת אֲדָמָה גְּדוֹלָה; הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁחִירָה כְּשַׂק שֵׂעָר וְהַיָּרֵחַ כֻּלּוֹ הָיָה כְּדָם; כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם נָפְלוּ אַרְצָה, כִּתְאֵנָה הַמַּשְׁלִיכָה אֶת פַּגֶּיהָ כַּאֲשֶׁר הִיא מִטַּלְטֶלֶת בְּרוּחַ חֲזָקָה; הַשָּׁמַיִם נָסוֹגוּ כִּמְגִלָּה נִגְלֶלֶת; כָּל הַר וְאִי נֶעֶתְקוּ מִמְּקוֹמָם. וּמַלְכֵי הָאָרֶץ וְהַנִּכְבָּדִים, שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהָעֲשִׁירִים וּבַעֲלֵי הָעָצְמָה, כָּל עֶבֶד וְכָל בֶּן-חוֹרִין, הִתְחַבְּאוּ בַּמְּעָרוֹת וּבְסַלְעֵי הֶהָרִים, וְאָמְרוּ לֶהָרִים וְלַסְּלָעִים: "נִפְלוּ עָלֵינוּ וְהַסְתִּירוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וּמִזַּעַם הַשֶּׂה, כִּי בָּא הַיּוֹם הַגָּדוֹל, יוֹם חֲרוֹנָם, וּמִי יָכוֹל לַעֲמֹד?"

חשוב שיקרו שני דברים לפני שזעם אלוקים נופל על העולם. האחד הוא שהקב"ה חותם את בני ישראל (חלק מהם) כדי שיוכלו לעבור את התקופה הידועה כ"עת צרה היא לעקב" (ראה ספר ההתגלות ז'.א-ח וירמיהו ל'.ז-ט) ודבר השני הוא הלקיחה עצמה,

"אַחֲרֵי כֵן רָאִיתִי וְהִנֵּה הָמוֹן רַב, אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל אִישׁ לִמְנוֹתוֹ, מִכָּל הָאֻמּוֹת וְהַשְּׁבָטִים וְהָעַמִּים וְהַלְּשׁוֹנוֹת -- עוֹמְדִים לִפְנֵי הַכִּסֵּא וְלִפְנֵי הַשֶּׂה וְהֵם לְבוּשִׁים גְּלִימוֹת לְבָנוֹת וְכַפּוֹת תְּמָרִים בִּידֵיהֶם, וְקוֹרְאִים בְּקוֹל גָּדוֹל: "הַיְשׁוּעָה לֵאלֹהֵינוּ הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְלַשֶּׂה." שם ז'.ט-י

מהפסוקים הנ"ל ברור לגמרי שהלקיחה חייבת לקרות לפני שזעמו של אלוקים מתחיל ליפול על העולם. בנוסף לזאת, ניתן לומר שסימן נוסף יתרחש קודם ללקיחה, והוא השיקוץ המשומם! אנו קוראים על כך בספר דניאל פרק ט ופסוק כ"ז. בפסוק הזה לא ניתן מידע רב על השיקוץ המשומם. הרב שאול מגלה לקורא פרטים נוספים על אודותיו באגרת השנייה אל התסלוניקים פרק ב ופסוקים א-ד,

אֲשֶׁר לְבוֹא אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וַאֲסִיפָתֵנוּ אֵלָיו, אָנוּ מְבַקְשִׁים מִכֶּם, אַחַי: אַל תְּמַהֲרוּ לְאַבֵּד אֶת עֶשׁתּוֹנוֹתֵיכֶם וְאַל תִּבָּהֲלוּ, לֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ הִתְבַּטְּאוּת שֶׁל רוּחַ, לֹא בִּגְלַל אֵיזֶה דִּבּוּר, וְלֹא בִּגְלַל אֵיזוֹ אִגֶּרֶת אֲשֶׁר כִּבְיָכוֹל נִשְׁלְחָה מֵאִתָּנוּ -- כְּאִלּוּ הִגִּיעַ יוֹם יהוה. אַל יַטְעֶה אֶתְכֶם אִישׁ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא, שֶׁכֵּן לֹא יַגִּיעַ אִם לֹא תִּהְיֶה בָּרִאשׁוֹנָה הָעֲזִיבָה וְיִתְגַּלֶּה אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן, הַמִּתְקוֹמֵם וּמְרוֹמֵם עַצְמוֹ עַל כָּל הַנִּקְרָא אֱלוֹהַּ אוֹ קֹדֶשׁ, עַד כִּי יֵשֵׁב בְּהֵיכַל הָאֱלֹהִים בְּהַצְהִירוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא אֱלֹהִים."

ברור שהרב שאול כתב את הקטע הנ"ל כדי להודיע למאמינים שהלקיחה לא תתרחש קודם לשיקוץ המשומם, וגם כדי להסביר מהו בדיוק האירוע הזה. השיקוץ המשומם מתאר את מעשיו של צר- המשיח, כאשר יכנס לדביר הבית ויצהיר על עצמו שהוא אלוקים. שני דברים נוספים יתרחשו לאחר מכן. הראשון, שעם ישראל, כמובן, יסרב לקבל אותו, וכתוצאה מכך צר-המשיח יתחיל לרדוף את עם ישראל (עת צרה היא ליעקב). דבר השני, זמן קצר אחרי השיקוץ המשומם, (לא ידוע במדויק עד כמה קרוב לזמן שאחרי השיקוץ המשומם,) תתרחש הלקיחה.

מה הקשר בין הלקיחה לפסוק האומר שהמשיח "יבוא כגנב בלילה"? נדון בנושא הזה במאמר הבא.

לפי הדרגה הכי גבוהה*: למדנו שהמאמינים במשיח ישוע יקבלו גוף חדש במשך הלקיחה, גוף המיועד ומתאים למלכות ה'. צ"ל שגוף זה יהיה דומה למציאות החדשה שהקב"ה רצה לספק לעם ישראל בהר סיני,

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ׃ שמות כ'.י"ז

רק אלה שמקבלים את ישוע לפני הלקיחה יקבלו את הגוף הזה. האנשים שבאים לאמונה אחרי הלקיחה, יהיו בממלכה של אלף השנה, אבל לא ימלכו עם המשיח, יהיה להם תפקיד אחר וגוף רגיל. גם אחרי אלף השנה האנשים הללו, דרך אמונה בישוע יכנסו לירושלים חדשה, אבל ללא גוף חדש. אלה יוכרחו לאכול מעץ חיים, כי עליו של העץ הזה למרפא הגויים (ראה ספר ההתגלות כ"ב.ב).