בס״ד

בס״ד

Hebdate

המשיח ומזמור עב, יז

"יהי שמו לעולם לפני-שמש ינון שמו"

המאמר הזה יעסוק במילה אחת ובהשלכות שנובעות ממנה. במזמור עב פסוק יז אנו קוראים, "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ ינין (יִנּוֹן) שְׁמוֹ". מהי משמעות המילה "יִנּוֹן"? לפי חז"ל המילה הנ"ל מתייחסת למשיח, אבל איך בדיוק? בגמרא (מסכת פסחים) מוזכר הפסוק הנ"ל בהקשר למשיח.


מעניין שהעניין הזה נמצא דווקא במסכת פסחים, אשר עוסקת, כמובן, בדברים הקשורים לפסח. למדנו פעמים רבות שפסח נלווה למושג "גאולה". לעובדה הזאת יש חשיבות גדולה שתידון מאוחר יותר במאמר הזה. הציטוט מהגמרא,

"שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן: תורה ותשובה וגן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו המשיח". פסחים נד עמוד א

הגמרא מספקת פסוק לכל שבעת הדברים שנרשמו. בנוגע ל"שמו המשיח "דכתיב יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו". ברור שהגמרא מבינה שהמשיח נברא, אבל לפי הברית החדשה המשיח לא יצור, אלא נצחי. במילים אחרות, לא היה זמן שהמשיח לא היה קיים. היהדות של היום אומרת שהמשיח הוא אדם בלבד (בשר ודם). אף על פי שהמשיח הוא אדם במלוא מובן המילה, גם אפשר להגיד שהוא, כמו אבינו שבשמים, נצחי ואלוהי. חז"ל משתמשים בביטוי "אין סוף" כדי לתאר את האלוקים. גם אפשר להגיד שאין להקב"ה תחילה. הרעיון הזה גם מתאים למשיח. מטרתו של המאמר הזה היא לא להוכיח את אלוהותו של המשיח – עובדה שאותה אני מקבל – אלא להראות לקורא איך הפסוק ממזמור עב מגלה שתי עובדות על המשיח: זהותו ותפקידו.

למרות שהיהדות אומרת שהמשיח הינו בשר ודם בלבד, מעניין שחז"ל טוענים שנשמתו של המשיח מיוחדת מאוד. כולנו יודעים את הפסוק מספר בראשית פרק א,

"ב וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם׃" בראשית א, ב

מפני שהעולם היה במצב של תוהו ובוהו אפשר להגיד שהעולם היה זקוק לתיקון. יש אומרים שמקורו של התיקון הוא רוח אלוקים שמרחפת על פני המים. איך כל זה קשור למשיח? חז"ל אמרו (בראשית רבה, פרשה ב, ד) שרוח אלוקים היא רוחו המשיח: טוען שרוח אלוקים היא נשמתו של המשיח. לפיכך, המשיח היה קשור לתיקונו של העולם. אף על פי שהעולם הגיע למעמד של "טוב מאוד", אחרי חטא עץ הדעת שוב העולם וגם האנושות זקוקים לתיקון. צ"ל שחז"ל קוראים לתיקון הסופי "גאולה". לכן אין זה מפתיע שהמשיח נקרא "הגואל". מה שלא ברור הוא איך הפסוק ממזמור עב קשור למשיח ולעבודתו להביא את הגאולה?

הפסוק פותח במילים "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם...". למרות שהגמרא מפרשת את הפסוק בהקשר למשיח צדקנו, רש"י פירש אותו בהקשר לשלמה המלך, כי כתוב בפסוק הראשון של המזמור "לשלמה". רש"י הבין את המשפט "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם" כתהילה. רש"י כתב "של שלמה, נזכר לעולם בעושרו ובחכמתו". ברור, לפי פירושו של רש"י, שהמלך שלמה ייזכר בגלל העושר שהוא אסף ובגלל חוכמתו שהוא הפגין לעולם. במילים של רש"י "כל ימי השמש יגדל שמו". אף על פי שאני לא מקבל את פירושו של רש"י שהפסוק מתייחס לשלמה, אני מסכים איתו שהביטוי "יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם" מביע תהילה. אם כן, איזה מעשה עשה המשיח שיגרום לו להיזכר לעולם ועד? כדי לענות על השאלה הזאת עלינו להתקדם לחלק הבא של הפסוק, "...לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ ינין (יִנּוֹן) שְׁמוֹ". 

יש מחלוקת לגבי כוונת הביטוי "לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ". הנוצרים טוענים שהכוונה היא לפני בריאת השמש או בריאת העולם. במילים אחרות מטרת הביטוי היא להודיע לקורא על העובדה שהמשיח הוא נצחי. שוב, אני מאמין שישוע נצחי, אבל לפי הפשט יש פירוש אחר. הביטוי "לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ" מדבר על הזמן לפני שהיה אפשרי "להבדיל בין היום ובין הלילה" (בראשית א, יד). יש אומרים שיש למשפט הזה "להבדיל בין היום ובין הלילה" פירוש רוחני. בהתאם לפירוש הזה המשפט מתייחס ליכולת להבדיל בין הטוב ובין הרע. השאלה המתבקשת היא מתי היה אפשרי לאדם להבדיל בין הטוב ובין הרע? התשובה היא: אחרי חטא עץ הדעת. ז"א הביטוי "לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ" מדבר על הזמן שהיה לפני שהאנושות נפלה ממערכת היחסים הטובה עם אלוקים. הפסוק ממשיך ואומר "יִנּוֹן שְׁמוֹ". סביר להניח שחייב להיות קשר בין עבודת המשיח לביטוי הזה, אבל מהו. כדי לענות על השאלה הזאת אנו צריכים לחקור את המילה "ינון". מילון אבן שושן נותן כמה הגדרות למילה הנ"ל. כדי להבין את משמעות המילה הזאת בשימוש הזה, חובה להתייחס אל כל ההגדרות. ההגדרה הראשונה היא "צאצא" או "בן". השנייה היא "לדלדל". השלישית היא "להחליש" והרביעית היא "להיות מותש". מההגדרות הללו אפשר להגיד שמפני שיש צורך לגאולה (כתוצאה מחטא עץ הדעת), הייתה תוכנית לאלוקים כלפי המשיח לגאול את האנושות.

בהשראת רוח הקודש בחר מחברו של המזמור (דוד המלך) במילה "ינון" כדי שהקורא יוכל להבין את תוכניתו של ה' בקשר למשיח ועבודתו לגאול את העולם. נחזור להגדרה הראשונה. מההגדרה הזאת אנו למדים שכדי להביא גאולה המשיח נעשה לבן (צאצא) אלוקים. זאת לא אומרת שהמשיח התחיל להתקיים בזמן מסוים לפני חטא עץ הדעת, אלא כמו שכבר למדנו, המשיח הוא נצחי. במזמור ב אנו קוראים, "יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (מזמור ב, ז). צ"ל שתינוק קיים לפני שהוא נולד. כמובן מפני שהמשיח נצחי גם הוא קיים לפני שהוא נולד בבית לחם. אפשר לחשוב על לידתו של ילד כחשיפה. כתוצאה מהלידה אפשר לראות את הילד ולהכיר אותו. במאמר אחר למדנו שהמונח "בן" יכול להתייחס למושג "עבד", כי הבן אמור לשרת את אביו ומכבד אותו. בנוגע למזמור ב והמשפט "יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ", אפשר להבין את זה כיום שהמשיח נכנס לעולם הזה באופן גלוי כדי לשרת את אביו (אלוקים) ולהביא את הגאולה.

ההגדרה השנייה היא המושג "לדלדל". השליח שאול לימד על הקשר בין ההגדרה הזאת למשיח כאשר הוא כתב,

"6 אֲשֶׁר אַף כִּי-הָיָה בִּדְמוּת הָאֱלֹהִים לֹא-חָשַׁב לוֹ לְשָׁלָל הֱיוֹתוֹ שָׁוֶה לֵאלֹהִים׃ 7 כִּי אִם-הִפְשִׁיט אֶת-עַצְמוֹ וַיִּלְבַּשׁ דְּמוּת עֶבֶד וַיְהִי דוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם וַיִּמָּצֵא בִתְכוּנָתוֹ כְּבֶן אָדָם׃ 8 וַיַּשְׁפֵּל אֶת-נַפְשׁוֹ וַיִּכָּנַע עַד-מָוֶת עַד-מִיתַת הַצְּלִיבָה׃ 9 עַל-כֵּן הִגְבִּיהוֹ הָאֱלֹהִים מְאֹד וַיִּתֵּן-לוֹ שֵׁם נַעֲלֶה עַל-כָּל-שֵׁם׃ 10 אֲשֶׁר בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ׃ 11 וְכָל-לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי אָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִכְבוֹד אֱלֹהִים הָאָב׃ " איגרת אל הפיליפים ב, ו-יא

הקטע הזה ידוע בין התיאולוגים במילה יוונית "κενωσις". הרעיון כאן הוא שהמשיח, אף על פי שהוא "שָׁוֶה לֵאלֹהִים", בכל זאת הוא עשה את עצמו "פחות" (דלדל). יש למילה ביוונית "κενοω" משמעות של "לרוקן". ז"א המשיח, לפני התגלמותו, היה קיים (תמיד) ושווה  לאלוקים במלוא מובן המילה. אבל כדי להביא את הגאולה הוא "הִפְשִׁיט (ἐκένωσεν) (רוקן) אֶת-עַצְמוֹ וַיִּלְבַּשׁ דְּמוּת עֶבֶד וַיְהִי דוֹמֶה לִבְנֵי אָדָם וַיִּמָּצֵא בִתְכוּנָתוֹ כְּבֶן אָדָם׃ וַיַּשְׁפֵּל אֶת-נַפְשׁוֹ וַיִּכָּנַע עַד-מָוֶת עַד-מִיתַת הַצְּלִיבָה׃" חשוב לציין שבאף זמן המשיח לא הפסיק להיות אלוקים. במילים אחרות, ההתגלמות לא גרמה לישוע שום שינוי בזהותו האלוהית, אלא שישוע, בהיותו בן אלוקים, לבש בשר ודם כדי לגאול את האנושות.    

לגבי שתי ההגדרות האחרות אפשר להגיד שהן דומות. המילים "להחליש" ו"להיות מותש" מתייחסות לצליבתו של ישוע. מישהו שנצלב הוא מת מלאות (תשישות). לפיכך כל ההגדרות של המילה "ינון" מגלות לקורא את עבודתו וזהותו של המשיח.

יש עוד פירוש למילה "ינון". רש"י אומר "לשון מלכות ושררה. הוא נותן שני פסוקים כדי להוכיח את פירושו,

"ח אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל-מוֹעֲדֵי-אֵל בָּאָרֶץ׃" מזמור עד, ח

"כא מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן׃" משלי כט, כא

למרות שבשני הפסוקים הללו אין קשר למשיח, ברור שהמילה הנ"ל מתייחסת לעניין שררה. אנו יודעים שהפעם הראשונה שהמשיח בא הוא בא כבן האלוקים ולבש בשר ודם (ההתגלמות) ומת על הצלב. אבל בפעם השנייה הוא יבוא כמלך המשיח וישרור וימלוך לעולם ועד. רק לפי הפירושים הללו למילה "ינון" אפשר להבין מדוע כתוב בהמשך פסוק יז ממזמור עב, "וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ כָּל-גּוֹיִם יְאַשְּׁרוּהוּ". מצודת ציון אומר בקשר למילה "יְאַשְּׁרוּהוּ", "עניין שבח ותהילה". עתה אפשר להבין שבגלל מה שהמשיח עשה מגיע לו שבח ותהילה מכל האנושות (כָּל-גּוֹיִם). העובדה שהמשפט מתחיל בביטוי "וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ" מגלה שבזכותו של המשיח כל הגויים יהיו מבורכים (נושעים). כמובן רק הגויים (ויהודים) שיאמינו בו!  מה שנגלה כאן דומה מאוד למה שכבר קראנו באיגרת אל הפיליפים,

"9 עַל-כֵּן הִגְבִּיהוֹ הָאֱלֹהִים מְאֹד וַיִּתֵּן-לוֹ שֵׁם נַעֲלֶה עַל-כָּל-שֵׁם׃ 10 אֲשֶׁר בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ׃ 11 וְכָל-לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי אָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ לִכְבוֹד אֱלֹהִים הָאָב׃ " 

איגרת אל הפיליפים ב, ט-יא

בפסוק הבא במזמור עב אנו קוראים,

"יח בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ׃" מזמור עב, יח

מהפסוק הנ"ל אנו למדים שגם מגיע לאלוקים האב שבח ותהילה, כי התוכנית לגאול את האנושות (הבשורה) נבעה ממנו בלבד. המזמור מסתיים עם מילים המוכרות לכולם, 

"יט וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת-כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן׃" שם עב, יט

הפסוק הנ"ל דומה מאוד למה שישעיהו כתב,

"ג וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹאכָל-הָאָרֶץכְּבוֹדוֹ׃ ד וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן׃ ה וָאֹמַר אוֹי-לִי כִי-נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא-שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב  כִּי אֶת-הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי׃ ו וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ׃ ז וַיַּגַּע עַל-פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל-שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר׃" ישעיהו ו, ג-ז     

ישעיהו מלמד שאחת התוצאות מתוכניתו של הקב"ה לגאול את העולם היא שהעולם יתמלא בכבודו של הקב"ה. כאשר הנביא שמע את זה הוא נבהל ואמר "וָאֹמַר אוֹי-לִי כִי-נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא-שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב". הנביא הרגיש פחד גדול מפני שהוא ידע שהוא וכל האנושות אשמים לפני אלוקים מחמת החטאים שלהם. במילים אחרות יש צורך לכפרה. זאת הסיבה שאנו קוראים בהמשך, " וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ׃ וַיַּגַּע עַל-פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל-שְׂפָתֶיךָ וְסָרעֲו‍ֹנֶךָוְחַטָּאתְךָתְּכֻפָּר׃". 

החזון בישעיהו רק מסמל את עבודת הגאולה שהמשיח עשה על הצלב והתוצאות שהוא יביא איתו כאשר הוא יחזור. לסיכום, אפשר ללמוד הרבה על המשיח מהקטע האחרון שנמצא במזמור עב ובמיוחד מהמילה "יִנּוֹן".   

יז   יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי-שֶׁמֶשׁ ינין (יִנּוֹן) שְׁמוֹ