בס״ד

בס״ד

Hebdate

מזמור פ"ג

תפילה לאחרית הימים

חז"ל הזהירו אותנו שהעולם הבא יבוא רק אחרי שתעבור עליו תקופה קשה מאוד, אותה דימו לצירי לידה. ירמיהו הנביא כינה את התקופה הקשה הזאת "עת צרה היא ליעקב." דניאל הכריז בתנ"ך שתקופה זו תהיה הזמן הקשה ביותר שיעבור עם ישראל.


 "...והייתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא..." הרבי הפציר בנו בדברו, "היזהרו שלא יתעה אתכם איש." במשך אחרית הימים ירשה הקב"ה לצורר המשיח (משיח השקר) להתעות את העולם הזה בתעתועים גדולים למען יישפטו כל אלה שלא האמינו לאמת וחפצו בעוולה. לפיכך הדרך היחידה להימלט מהצרות הללו ולהיכנס למלכות ה' היא ללמוד בכתבי הקודש ולהתפלל.

במאמר הזה נלמד תפילה מיוחדת מתהילים שנכתבה כדי לעזור לעם אלוקים להתכונן לעת אחרית הימים.

פסוק א': שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף

מחברו של המזמור הנ"ל אינו דוד אלא אסף. לעתים תכופות יש לשמות שמופיעים בתנ"ך משמעות נוספת מלבד קביעת שמו של מישהו גרידא. במקרים רבים השם מגלה נקודה נוספת בזהותו של האדם. במזמור הנ"ל השם "אסף" מצביע על הוראות המתייחסות לרצונו של הקב"ה לגבי עמו.

ה' צווה על עמו להתאסף בתפילה כדי שיהיה מוכן לעבור את התקופה הקשה ביותר שתבוא לפני הגאולה. הרעיון כאן דומה לזה המוזכר במגילת אסתר, "לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ..." אומנם הפסוק הנ"ל אומר שהיהודים רק צמו, אך בדרך כלל אין צום ללא תפילה. לכן למדים מהפסוק הראשון שעל עם ישראל להתחבר לקב"ה דרך תפילה. שאר המזמור מלמד אותנו איך עלינו להתפלל.

פסוק ב': אֱלֹהִים אַל-דֳּמִי-לָךְ; אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל

הפסוק הנ"ל מראה שישראל לא ישרוד בלי עזרתו של הקב"ה. שלוש פעמים מבקש אסף מאלוקים שיתערב במצבו של עם ישראל. מדוע דווקא שלוש פעמים? לפי הזוהר, הקב"ה הוא אמנם אחד, אך יש לו קשר למספר שלוש. לדוגמא, באמצע הקדושה אנו אומרים, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ. שם התואר "קדוש" מתאר ללא ספק את הקב"ה, ומופיע כאן שלוש פעמים. המספר שלוש מייצג פה התגלות נעלה יותר מאשר אלוקים האחד. בפסוק ב' במזמור פ"ג, משתמש אסף בשלושה פעלים כדי להדגיש את רצונו שהעם יתפלל אל האלוקים כולו. אסף רוצה שה' יגיב על מצבו של ישראל. בתחילת בקשתו בפסוק הנ"ל, הוא משתמש בשם "אלוקים" ומסיים בשם "אל", בסך הכול יש בשני השמות שבע אותיות. המספר שבע מסמל קדושה, לפיכך, בנוסף לכך שאסף רוצה  שהקב"ה יציל את ישראל, הוא גם מבקש שיביא את קדושתו לתוך עמו ובריאתו, כפי שציטטנו קודם: " קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ."

צ"ל שאלוקים, ישתבח שמו, מגיב לבקשותינו כאשר אנו מבקשים ממנו להשתמש בנו כדי לממש את תוכניתו, ולא כי יש לנו בעיה אישית כלשהיא. זאת הסיבה שישעיהו הנביא אומר, "לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט..." רק כאשר אנו מוכנים להיות כלי שרת בידיו של הקב"ה, הוא לא ידום, לא יחריש ולא ישקוט. ברור מההקשר שאסף רוצה שה' יפעל, יענה וידבר אל עמו. מדוע משתמש אסף בשלוש המילים הללו: " דֳּמִי", "חֱרַשׁ" ו"שְׁקֹט"? המילה הראשונה "לדום" מגלה פער שנוצר בין הקב"ה לעם ישראל. העם פנה מהקב"ה, ובמידה וה' לא יפעל כדי להחזיר את עמו למקום הנכון, העם יאבד, בדומה למצב בו היו שרויים העברים במצרים כאשר ירדו למ"ט דרגות של טומאה. ברור מהפסוק הנ"ל שהגאולה לא תבוא בגלל זכותו של העם במצבו הנוכחי, אלא בעקבות "עת הצרה ליעקב", שתגרום לעם לחזור בתשובה.

המילה השנייה "אל תחרש" מורה על רצונו של אסף בתקשורת בין הקב"ה לעמו. אסף מבקש  מה' שהוא, ישתבח שמו לא יתעלם ממצבו של עם ישראל. המילה השלישית "לשקוט" מורה על רצונו של אסף שה' לא ישקוט אלא ידבר. מדוע אסף רוצה שהקב"ה ידבר? עלינו לזכור שאלוקים ברא את העולם  באמצעות דברו – כל מה שאמר נהייה. ולכן יודע אסף שרק על ידי כך שה' ידבר, הוא, יתברך שמו יכול לברוא מציאות חדשה לעם ישראל.

פסוק ג': "כִּי-הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ׃"

בפסוק הנ"ל משתנה הנושא - עם ישראל אינו יותר הנושא, אלא אויביו ושונאיו של הקב"ה. מדבריו של אסף אנו למדים שהקב"ה יפעל נגד האנשים הללו כי הם הולכים נגד רצונו, ולא בגלל שהם גורמים לנו לבעיות. אסף משתמש בשני המושגים "להמות" ו"לשאת ראש" כדי לתאר את אויביו ושונאיו, ויש קשר ביניהם. הראשון מדבר על האנשים שעושים רעש, והשני מדבר על גאווה. מה הקשר, אם כן, בין שני המושגים הללו? האנשים שעושים רעש עושים זאת כדי לזכות בתשומת לבם של אנשים. הצורך הזה לקבל תשומת לב מושרש בגאווה, שהיא התכונה המאפיינת את השטן החפץ בכל מאודו להרים את עצמו מעל הקב"ה:

"וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן: אֶעֱלֶה עַל-בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן: אַךְ אֶל-שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל-יַרְכְּתֵי-בוֹר:" ישעיהו י"ד.י"ג-ט"ו

על הקורא להבין שהמלחמה במהלך אחרית הימים תהיה מעבר למלחמה רק בין מדינות, היא תהיה ניסיון של השטן לנצח את הקב"ה. השטן יודע שאם יצליח להשמיד את עם ישראל, לא תצא תוכניתו של אלוקים לפועל. זאת הסיבה ששדה הקרב של השטן הוא בעצם עם ישראל.

פסוק ד': "עַל-עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד; וְיִתְיָעֲצוּ  עַל-צְפוּנֶיךָ׃"

הרבי דיבר על אחרית הימים ואמר שאלוקים יפריד בין העמים, בדומה לרועה שמפריד בין עדר כבשים לבין עתודים:

וְיָשַׁב עַל-כִּסֵּא כְבוֹדו וְנֶאֶסְפוּ לְפָנָיו כָּל-הַגּוֹיִם וְהִפְרִיד בֵּינֵיהֶם כַּאֲשֶׁר יַפְרִיד הָרֹעֶה בֵּין הַכְּבָשִׂים וּבֵין הָעַתּוּדִים׃ וְהִצִּיב אֶת-הַכְּבָשִׂים לִימִינוֹ וְאֵת הָעַתּוּדִים לִשְׂמֹאלוֹ׃   ספר לוי כ"ה.ל"א-ל"ג

למרות שאסף והרבי משתמשים במושגים שונים לתאר את פעולתו של ה', התוצאה זהה. ז"א, הגויים שיתקיפו את עם ישראל, הם האויבים של הקב"ה. הגויים הללו יתכננו תוכנית סודית נגד העם היהודי, בדומה לפתרון הסופי של הנאציים. עלינו לשים לב ללשון של הפסוק, "... יַעֲרִימוּ סוֹד..." המילה "להערים" מופיעה בפעם הראשונה בספר בראשית, "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים..." הבחירה במילה הזאת מרמזת לקורא על הקשר בין הגויים החפצים להשמיד את עם ישראל לבין השטן. הפסוק הנ"ל מסתיים בביטוי, "... וְיִתְיָעֲצוּ עַל-צְפוּנֶיךָ׃" המילה "צפונים" מתייחסת לעם ישראל. הרעיון כאן הוא שאדם מחביא דבר שחשוב לו מאוד. המושג "צפונים" מופיע גם בהגדה של פסח, ומהווה חלק מרכזי של הסדר. יש אומרים שהצפוּן בהגדה מסמל את המשיח. מדוע יתייעצו הגויים בעם ישראל ובמשיח? מפני שהמשיח יבוא כדי להביא את הגאולה לעם היהודי. מה המשמעות שיש לעם ישראל שנגאל? בזכותה של הגאולה יגיע עם ישראל למעמד רם רב יותר, ומעמדה גבוהה זו ימלא את תפקידו להביא  את ברכות ה' אל העולם הזה.

בפסוק הבא מתחילים אויבי אלוקים לנסות ולממש את תוכניתם להשמיד את העם היהודי.

פסוק ה': "אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא-יִזָּכֵר שֵׁם-יִשְׂרָאֵל עוֹד׃" 

הפסוק הנ"ל מראה שהסיבה שהגויים רוצים להכחיד את העם היהודי היא מעצם היותם יהודים, ולא כתוצאה ממעשה כל שהוא שעשה עם ישראל אשר גרם לגויים לשנוא אותו. ישנם תושבים ערבים (מוסלמים ונוצרים) בארץ ישראל כיום שמסרבים להשתמש במילה "ישראל". ישנה העדפה הולכת וגוברת אצל הגויים להשתמש בשם פלסטין ולא ארץ ישראל, שהוא השם בו השתמשו הקב"ה וישוע מנצרת. נשאלת השאלה, האם יצליחו הגויים הללו בתוכניתם להשמיד את העם היהודי? למרות שהתשובה בסופו של דבר היא לא, יתחוללו מלחמות רבות זמן קצר לפני אחרית הימים, וצרות רבות וגדולות יבואו על העולם. ובדומה לאדולף היטלר ואירועי שנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, העולם יאשים את העם היהודי שהוא הגורם לכל הבעיות הללו. דעתם של הגויים תהייה, שבמידה ויצליחו למחוק כל זכר של ישראל מהעולם על ידי חיסולם והסרתם מכדור הארץ, תבוא על העולם תקופה טובה יותר ומלאת אושר ועושר. מטרת הגויים הללו להגיע למצב של הכחשה שעם ישראל היה קיים בכלל אי פעם בעולם, כפי שהמוסלמים מכחישים כיום שהיה בית מקדש יהודי על הר הבית.

פסוק ו': "כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ׃"

מהפסוק הנ"ל אנו למדים שתוכנית זו תאחד את הגויים, ויכרתו ברית כדי לממשה. לאיזו ברית מתכוון אסף? בספר דניאל פרק ט', מנבא דניאל על נגיד שיבוא ויגביר ברית למשך תקופה של שבע שנים. אותו נגיד הוא צורר המשיח אשר "יַשְׁבִּית זֶבַח וּמִנְחָה וְעַל כְּנַף שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם וְעַד-כָּלָה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל-שֹׁמֵם׃" (דניאל ט'.כ"ז). צורר המשיח אשר ינהיג את הגויים להילחם נגד עם ישראל, יחד עם אביו השטן, יביאו על העם היהודי את התקופה הקשה ביותר בתולדותיו, נוראה יותר מהשואה: "...וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא-נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת..." (דניאל י"ב.א.) במשך התקופה הזאת יתקפו הגויים את ישראל.

פסוקים ז'-ט': "אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים: גְבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם-יֹשְׁבֵי צוֹר׃  גַּם-אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט סֶלָה׃"

בפסוקים הנ"ל מופיעה רשימה של עשרה עמים, להם יש שני דברים בשותף. הראשון, כל עם ברשימה הזאת היה אויבו של עם ישראל בהיסטוריה. והשני, כל העמים הללו גבלו עם ארץ ישראל. הבה נחקור את העמים הללו.

אדום: אין זו הפתעה שאדום מופיע בראש הרשימה הזאת. אדום הוא העם שיצא מעשו, ובדומה לעשו רוצה למנוע מיעקב (בני ישראל) מלמלא את התפקיד שהקב"ה נתן לו. לפי נבואתו של עובדיה תהיה מלחמה בין אדום לישראל לפני שתקום מלכות ה':

"וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת-הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַיהוָה הַמְּלוּכָה׃"   עובדיה כ"א

אדום שכן בארץ שנקראה על שמו. מיקומו לפי התנ"ך היה בארץ סביב הר עשו, הוא הר שעיר. הר שעיר נמצא בדרום לנגב, מזרחה ממדבר צין (ראה יהושע ט"ו.א,כ"א.) רמז נוסף למיקומו של אדום אנו מוצאים בנבואתו של ישעיה:

"מִי-זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ׃"   ישעיה ס"ג.א

העיר בשם בצרה שנזכרת בפסוק הנ"ל נמצאה בדרום מדינת ירדן.       

השם הבא ברשימה הוא "הישמעאלים". הישמעאלים הם העם שיצא מאברהם והגר. שרה נוכחה שתוכניתם של הגר וישמעאל הייתה לרשת עִם-יִצְחָק. שרה ידעה שרצונו של הקב"ה שרק "בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ (לאברהם) זָרַע׃ (בראשית כ"א י,י"ב.) לפיכך הסכים אברהם בסופו של דבר לגרש את הגר ובנה ישמעאל מארץ ישראל. יש אומרים שהישמעאלים הם כינוי כללי לערבים היום.

מואב: ארץ מואב נמצאת היום במדינת ירדן. במשך ארבעים השנים שבני ישראל נדדו במדבר, לא קיבלו בני ישראל עזרה ממואב. בלק, מלך מואב רצה לקלל את בני ישראל כדי למנוע מהם להיכנס לארץ המובטחת. בהמשך נרחיב את הדיבור על דבר ה' בפסוק הבא בנוגע למואב ועמון:

"לֹא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה  גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא-יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד-עוֹלָם׃  עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת-בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ׃" דברים כ"ג.ד-ה

הגרים: למרות הקשר שבין ישמעאל והגר, צ"ל שה" הגרים" נבדלים מעם הישמאלים. אמנם הגר הייתה מצרית, כמ"ש "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר׃" (בראשית ט"ז.א), אך נראה שצאצאי הגר התיישבו בחלק הצפוני של מדינת ירדן של היום:

 "וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם-הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל-כָּל-פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד׃ (דה"א ה'.י)

בפסוק ז' במזמור פ"ג מוזכרים ארבעה עמים, וכולם שכנו במדינת ירדן של היום. בפסוק הבא מוזכרים חמישה עמים; גבל, עמון, עמלק, פלשת וצור.

גבל: שכן בלבנון וצפון ישראל של היום:

"וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל-הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת׃"   יהושע י"ג.ה'

עמון: עמון ומואב יצאו מלוט ובנותיו. הם חיו באזור מסביב לסדום ולעמורה, קרוב לים המלח. גם פה מדבר אסף על עמים שחיו במדינת ירדן, על גבול ארץ ישראל. כמו אחיו מואב, עמון הפריע לעם היהודי, לכן קיללם הקב"ה.

עמלק: עם עמלק קשור לאדום, "וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן-עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת-עֲמָלֵק אֵלֶּה בְּנֵי עָדָה אֵשֶׁת עֵשָׂו׃" (בראשית ל"ו.י"ב) גם עמלק, כמו עשו, רצה להשמיד את בני ישראל. ניתן למצוא את מקור שנאתו כלפי עם ישראל בפרשת ים סוף. מיד אחרי שהקב"ה נתן לבני ישראל את הניצחון העל-טבעי בים סוף, תקף עמלק את בני ישראל בצורה מיוחדת. לא היה לעמלק סיכוי לנצח את בני ישראל, לכן תקף את הזקנים, החלשים והחולים במקום את החיילים:

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃ אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׃" דברים כ"ה.י"ז-י"ח

מיקומו של עמלק, "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב." (במדבר י"ג.כ"ט) למרות שזהותו של עמלק אינה ידועה כיום, הוא קיים ונמנה בין אויביו של עם ישראל:

"וַיֹּאמֶר כִּי-יָד עַל-כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר׃" שמות י"ז.ט"ז

פלשת: הוא העם הפלשתי. הפלשתים היו אויבי ישראל במשך דורות רבים, וחיו בשפלה הכוללת את רצועת עזה. בפסוק ח' מוזכר עם נוסף, יֹשְׁבֵי צוֹר. צור היא עיר חופית ידועה בלבנון. העמים המוזכרים בפסוקים ז' וח' במזמור שלנו, סובבו את ארץ ישראל ופחות או יותר יושבים על הגבול עימה. בפסוק ט' אנו קוראים על עם נוסף, אשור.

אשור: למרות שאשור הוא עם מסוים שישב בארץ מסוימת, שמו מתייחס לרוב אל ממלכה גדולה שנלחמה נגד עם ישראל. אחרי שממלכת ישראל חולקה לשתי ממלכות, יהודה וישראל, עלה צבא ממלכת אשור למלחמה נגד ממלכת ישראל הצפונית ונחל ניצחון. ממלכת ישראל הצפונית נפלה ב721 לפני הספירה. אסף אמר, אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט. מהפסוק הנ"ל נראה שאשור, כוללת היום מדינות רבות ושונות, או חלקים ממדינות שונות; בעיקר טורקיה, אירן, עיראק וסוריה. אנו למדים שאשור הצטרף (נִלְוָה עִמָּם) לכל העמים המוזכרים בפסוקים ז' וח' במזמור פ"ג, וגם נתן תמיכה (זְרוֹעַ לִבְנֵי-לוֹט) לבני לוט (מואב ועמון).

הנביאים מנבאים שעמים ומדינות נוספים יצטרפו אל עשרת העמים אותם מזכיר אסף במזמור פ"ג. אם כן מדוע הזכיר אסף רק עשרה? התשובה היא שהמספר "עשר" מסמל שלמות, לפיכך אסף רשם עשרה עמים/מדינות כרמז לעובדה שכל העמים והמדינות בעולם יתקפו את עם ישראל, כמ"ש בנבואתו של זכריה: "וְאָסַפְתִּי אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם אֶל-יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה..." (זכריה י"ד.ב)

 מפני שהמצב המתואר למעלה בלתי נמנע, עלינו להתפלל אל הקב"ה לניצחון. זאת הסיבה שאסף מזכיר כמה מהניצחונות של עם ישראל שקרו בהיסטוריה שלו.

עֲשֵׂה-לָהֶם כְּמִדְיָן: הפסוק הנ"ל מתייחס אל גדעון וניצחונו העל-טבעי. באחרית הימים, יהיה המצב בדיוק כפי שהיה במקרה של גדעון, שנימצא בנחיתות מספרית לעומת מדין, עמלק וכל בני קדם. חשוב לדעת שהקב"ה טיפל קודם כל במצב הרוחני בו היה שרוי עם ישראל, לפני שפנה לטפל באויבי ישראל. הדבר הראשון שאלוקים ציווה על גדעון היה, "וְהָרַסְתָּ אֶת-מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ וְאֶת-הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר-עָלָיו תִּכְרֹת׃" במילים אחרות, הקב"ה יעזור לעם ישראל נגד אויביו רק לאחר שעמו יחזור  תשובה.

פסוק י': כְּסִיסְרָא כְיָבִין בְּנַחַל קִישׁוֹן׃ סיסרא היה שר צבאו של יבין מלך כנען אשר מלך בחצור. הניצחון שעם ישראל נחל נגדו היה אף הוא ניצחון על-טבעי, שניצח באמצעות כוחו של האלוקים, ולא באמצעות הכוח שלו:

"וַיָּהָם יְהוָה אֶת-סִיסְרָא וְאֶת-כָּל-הָרֶכֶב וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה לְפִי-חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו׃"  שופטים ד'.ט"ו

בשירת דבורה על הניצחון, אמרה דבורה:

"נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז׃" שופטים ה'.כ"א

בפסוק הנ"ל מוזכר נחל קישון שלוש פעמים, להזכירנו שגם פה מדובר בקדושה, כפי שציינו קודם כאשר דנו במילה "קדוש", שהופיעה שלוש פעמים, כדי לציין שהקב"ה הוא שגרם לניצחון.

בפסוק י"א, ממשיך נושא המשפט

נִשְׁמְדוּ בְעֵין-דֹּאר הָיוּ דֹּמֶן לָאֲדָמָה׃

עין דואר מוזכר בתנ"ך פעמיים נוספות. בפעם הראשונה, בספר יהושע י"ז.י"א מוזכר עין דור בקשר לנחלה שיירש שבט יוסף (מנשה). הפעם השנייה משמעותית יותר ביחס לתוכן של מזמור פ"ג. בספר שמואל א מסופר ששאול שהגיע לעין דואר כדי להיפגש עם בעלת אוב. ברור מהטקסט שבכך הפך שאול להיות אויבו של הקב"ה,   

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי  וַיהוָה סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ׃" שמואל א כ"ה.ט"ז

על פי מצודת ציון פרוש המילה "עָרֶךָ" היא "אויביך," כפי שכתוב בתהלים קל"ט.כ' "נשוא לשוא עריך". אלוקים רצה להשתמש בפלשתים כדי לשפוט את שאול, שפנה לכישוף כדי להימלט ממשפטו של ה'. בפסוק הנ"ל בחר אסף בעין דואר על מנת לגלות שבאחרית הימים יפנו אויביי הקב"ה לכוח מאגי כדי לקבל ממנו את היכולת לנצח את אלוקים. הכוח המאגי הזה יהיה כדומן (אשפה) בעיני הקב"ה. בפסוק הבא מזכיר אסף את ארבעה שרי מדין,

פסוק י"ב: "שִׁיתֵמוֹ נְדִיבֵימוֹ כְּעֹרֵב וְכִזְאֵב וּכְזֶבַח וּכְצַלְמֻנָּע כָּל-נְסִיכֵימוֹ׃"

אסף מדבר פעם נוספת על ניצחון גדעון על מדין. מדוע הוא מזכיר שוב את הניצחון של גדעון? הסיבה לכך היא שיש לעם ישראל נטייה לסמוך על בני אדם במקום על הקב"ה. אחרי הניצחון בקש העם מגדעון:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-גִּדְעוֹן מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה גַּם-בִּנְךָ גַּם בֶּן-בְּנֶךָ כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן׃"                                                   

שופטים ח'.כ"ב

לכך ענה להם גדעון,

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם גִּדְעוֹן לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם יְהוָה יִמְשֹׁל בָּכֶם׃"

שם פסוק כ"ג

העם לא הבין שלא היה זה גדעון שהביא את הניצחון לעם ישראל, אלא אלוקים. ושיחזור לעבדות אם לא יקבל את הקב"ה כמלכו. לצערנו כך אמנם היה אחרי מותו של גדעון. מטרתו של אסף הייתה ללמד את העם את הלקח הזה כדי שבאחרית הימים לא יעשה את אותה הטעות.

פסוק י"ב במזמור פ"ג מסתיים במילים "כָּל-נְסִיכֵימוֹ". אסף מגלה לקורא שבאחרית הימים, ייהרגו מנהיגיהם של הגויים שיתקיפו את ישראל, (יחד עם עמיהם וארצותיהם), באותו אופן ששרי מדין נהרגו. ברור שכדי להשיג את תוכניתו, ירצה השטן שעמו (המדינות שעושות את רצונו) ישלוט בארץ ישראל. מסיבה זאת אומר אסף בפסוק י"ג:

"אֲשֶׁר אָמְרוּ נִירְשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים׃"

אויביו של הקב"ה ינסו לרשת את " נְאוֹת אֱלֹהִים". יש האומרים שמדובר פה בהר הבית או ארץ שהוא, ישתבח שמו, יברך את כל משפחות האדמה דרכו. צ"ל שההבטחה הזאת תלויה במספר דברים. אפשר לומר בוודאות שמלכות ה' לא תבוא עד שהיהודים ישובו לשכון בארץ ישראל. עובדה זו ידועה לשטן, וזאת הסיבה שהעולם מתנגד למדינת ישראל ושהיהודים יתגוררו ביש"ע, למרות שאלה המקומות המדויקים עליהם דיברו הנביאים, בהם יתיישבו היהודים בתקופה שלפני שהקב"ה יקים את ממלכתו. כן, אויבי ה' ינסו להוציא את ארץ ישראל מידי העם היהודי, אך תכנית זאת של השטן לא תצליח גם אם כל המדינות יחברו יחד לממשה. הקב"ה יגיב ויגשים את דברי אסף בפסוקים  י"ד-ט"ז:

"אֱלֹהַי שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל כְּקַשׁ לִפְנֵי-רוּחַ׃ כְּאֵשׁ תִּבְעַר-יָעַר וּכְלֶהָבָה תְּלַהֵט הָרִים׃ כֵּן תִּרְדְּפֵם בְּסַעֲרֶךָ וּבְסוּפָתְךָ תְבַהֲלֵם׃"

בפסוקים הנ"ל אסף השתמש בדוגמאות שמראות שאין לאלוקים כל בעיה להשמיד את אויביו. העובדה שהמדינות  הללו יחשבו שהם יכולים להילחם בהקב"ה ולהביס אותו חו"ש, מגלה את גאוותם.

לכן אומר אסף בפסוקים י"ז-י"ח,

"מַלֵּא פְנֵיהֶם קָלוֹן וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה׃ יֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ עֲדֵי-עַד וְיַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ׃"

בסופו של דבר יתמלאו כל המדינות בבושה וכלימה, ויאבדו לעולם ועד. איך יתכן שהמדינות הללו יעזו להילחם באל חי? התשובה לכך נעוצה בעובדה שהן לא מכירות את הקב"ה כלל וכלל, אבל דרך התבוסה שלהן יראו את גדולתו "וִיבַקְשׁוּ שִׁמְךָ יְהוָה". ברם, יהיה זה מאוחר מדי עבורן לקבל כל זכות. רב שאול כתב באחת מאיגרת הקודש שלו דבר שיעזור לנו להבין מדוע אסף מסיים את מזמורו במילים,

" וְיֵדְעוּ כִּי-אַתָּה שִׁמְךָ יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ׃ פסוק י"ט

רב שאול כתב שכל האנושות תכיר את הקב"ה,

" לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם... כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי... הוּא הָאָדוֹן,..."

המילים הנ"ל דומות להפליא לכתוב במזמור כ"ב.ל

"לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל-יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה׃"

ולנבואתו של ישעיהו מ"ה.כ"ג

"כִּי-לִי תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן׃"

הנקודה כאן היא שלמרות שכל אדם לְפָנָיו יִכְרע, אין זאת אומרת שכל אדם ייוושע, כפי שאומר ישעיהו, "וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה" (לא כל נפש תחיה.) הנביא מגלה שהאנשים בגיהינום ידעו את האמת בנוגע לקב"ה  "כִּי-לִי תִּכְרַע כָּל-בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל-לָשׁוֹן׃" אבל מפני שלא הגיעו למסקנה הזאת במשך חייהם, הם אובדים לנצח.

רב שאול דיבר ביתר דיוק בפסוק הבא, ואומר שלא די להאמין שהקב"ה קיים, אלא שעל כל אדם להכיר את משיחו וקבל את פועלו באופן אישי. הרב שאול אומר באיגרתו:

"יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב. עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ, וְכָל לָשׁוֹן תּוֹדֶה כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאָדוֹן, לְתִפְאֶרֶת אֱלֹהִים הָאָב:" איגרת אל הפיליפים ב'.ה-י"א

יש הטוענים שהפסוק האחרון של מזמור פ"ג מדבר על מלכות ה', כי כתוב, "...יְהוָה לְבַדֶּךָ עֶלְיוֹן עַל-כָּל-הָאָרֶץ." פסוק זה מרמז על התקופה שמלך המשיח (שליחו של הקב"ה) ימלוך על העולם מירושלים. לפיכך אלוקים ינצח, ואין זה משנה מי בא נגד תוכניתו. מסרו של אסף הוא שעל כל אחד ואחת מעם ישראל וגם מהגויים להתפלל שהוא יימצא נאמן, ומתנהג על פי דבר ה'.

אמן ואמן