בס״ד

בס״ד

Hebdate

הגאולה לפי צפניה

מאז חורבן בית שני עם ישראל מחכה כמעט אלפיים שנה לגאולה הסופית. אף על פי שמדינת ישראל קיימת, ויותר מחצי מהיהודים מתגוררים בארץ, עדיין אנו מחכים למשיח שיחזור ויקים את מלכותו. על העניין הזה התנבא צפניה הנביא. צ"ל שאין גאולה בלי יום הדין. זאת הסיבה שבגללה צפניה אומר, 

"ח לָכֵן חַכּוּ-לִי נְאֻם-יְהוָה לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ׃" צפניה ג, ח

בפסוק הנ"ל אנו למדים על המשפט שהמשיח ישפוט את הגויים האלה, שהפריעו לתוכניתו של אלוקים בקשר לעם ישראל. בספר ההתגלות אנו קוראים בפרטי פרטים על אותו עניין,

"וָאֵרֶא אֶת-הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחִים וְהִנֵּה-סוּס לָבָן וְהָרֹכֵב עָלָיו יִקָּרֵא לוֹ נֶאֱמָן וַאֲמִתִּי וּבְצֶדֶק הוּא שֹׁפֵט וְלֹחֵם׃ 12 וְעֵינָיו כְּלַבַּת-אֵשׁ וַעֲטָרוֹת הַרְבֵּה בְּרֹאשׁוֹ וְלוֹ שֵׁם כָּתוּב אֲשֶׁר לֹא-יָדַע אִישׁ כִּי אִם-הוּא לְבַדּוֹ׃ 13 וְהוּא לָבוּשׁ לְבוּשׁ מְאָדָּם בַּדָּם וּשְׁמוֹ נִקְרָא דְּבַר הָאֱלֹהִים׃ 14 וְצִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם יֹצְאִים אַחֲרָיו עַל-סוּסִים לְבָנִים וְהֵם מְלֻבָּשִׁים בִּגְדֵי-בוּץ לָבָן וְטָהוֹר׃ 15 וּמִפִּיו יֹצֵאת חֶרֶב חַדָּה לְהַכּוֹת אֶת-הַגּוֹיִם וְהוּא יִרְעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל וְהוּא דֹרֵךְ פּוּרַת יֵין חֲמַת-אַף אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת׃ 16 וְעַל-בִּגְדוֹ וְעַל-יְרֵכוֹ כָּתוּב שֵׁם מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים׃" ההתגלות יט, יא-טז 

יום הדין באופן כללי הוא יום ההצדקה לעם ישראל ויום שבו אותם הגויים יקבלו את עונשם. כתוב בהרבה מקומות בתנ"ך שהאלוקים יקבץ את נידחי עמו ישראל באחרית הימים, אבל צפניה מגלה לקורא שהוא גם יאסוף גויים ויקבץ ממלכות כדי לשפוט אותם. חשוב להדגיש את הלשון החמורה בנוגע למשפט הזה – "לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל-הָאָרֶץ". העובדה שהארץ תיאכל מרמזת על הקמתה של מלכות ה'. כל מה שקרה קרה מפני קנאתו של אלוקים. יש אומרים שיש קשר בין קנאתו של אלוקים לתורה. ז"א הקב"ה הגיב בצורה הזאת והקים את מלכותו כי הוא רוצה לראות את העולם מנוהל לפי התורה.  

צפניה מספר שמיד אחרי משפטם של הגויים הללו יהיה שינוי בשפתו של העולם.     

"ט כִּי-אָז אֶהְפֹּךְ אֶל-עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד׃" צפניה ג, ט

הפעולה הזאת היא בדיוק ההפך ממה שכתוב בפרשת מגדל בבל (ראה בראשית פרק יא). במקום הזה בלבל הקב"ה את השפה היחידה בעולם להרבה שפות שונות, מפני שהאנושות לא רצתה לשרת את האלוקים ולכבדו, אלא רצתה לעשות שם גדול לעצמה.

"ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ שֵׁם..." בראשית יא, ד

אנו למדים מצפניה שבימות המשיח תהייה רק שפה אחת, כדי שכל האנושות תוכל להבין את רצון האלוקים, לציית לו באופן הנכון ולעבוד אותו ביחד (פירוש הביטוי "שְׁכֶם אֶחָד"). 

בקשר לביטוי "שָׂפָה בְרוּרָה", יש אומרים שמשמעותו היא לא רק שפה אחת, אלא שיהיה כל כך ברור לכל העמים שאלוקי ישראל הוא אל חי, עד כדי כך שכל האנושות תגיב כלפיו כמו שכתוב למעלה.

בפסוק הבא יש נבואה שהתגשמה בימינו,

"ימֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי-כוּשׁ עֲתָרַי בַּת-פּוּצַי יוֹבִלוּן מִנְחָתִי׃" צפניה ג, י

כאן צפניה מתנבא שיהיו אנשים מכוש (אתיופיה) שיעלו לארץ. הנביא מתאר את אלה מאתיופיה כ"עֲתָרַי" (להפציר). רש"י אומר "עתרי—את המתפללים אלי:". מעניין מאוד שיש עוד תיאור לגבי האתיופים – "בַּת-פּוּצַי". מצודת ציון, רש"י ועוד פרשנים מסכימים ומפרשים את הביטוי כעדה נפוצה בצפון-מזרח אפריקה. אי אפשר לדעת בוודאות מהי כוונת המילה "מִנְחָתִי", אבל המתנה הזאת צמודה לגאולה. בהתאם למה שכתוב בשלושת הפסוקים הבאים, תביא הגאולה שינוים משמעותיים לעם היהודי.        

יא בַּיּוֹם הַהוּא לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי כִּי-אָז אָסִיר מִקִּרְבֵּךְ עַלִּיזֵי גַּאֲוָתֵךְ וְלֹא-תוֹסִפִי לְגָבְהָה עוֹד בְּהַר קָדְשִׁי׃ יב וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְחָסוּ בְּשֵׁם יְהוָה׃ יג שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא-יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא-יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא-יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית  כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד׃ 

שם ג, יא-יג

שוב בקטע הזה נזכר יום הדין (בַּיּוֹם הַהוּא). כבר למדנו שלגבי עם ישראל, היום הזה יביא לו את הצדקה. השינוי הראשון שצפניה מתאר הוא, שעם ישראל לא יהיה מלא גאווה ולא ילך בגבהות. בסוף פסוק יא כתוב "בְּהַר קָדְשִׁי". רוב הפרשנים מבינים את הביטוי הנ"ל ביחס לעבודת ה'. ז"א כתוצאה מסליחת הפשעים שמוזכרת כאן (לֹא תֵבוֹשִׁי מִכֹּל עֲלִילֹתַיִךְ אֲשֶׁר פָּשַׁעַתְּ בִּי) עם ישראל ירצה לעבוד את הקב"ה ברוח נכונה. בפסוק יב עם ישראל מתואר כ"עַם עָנִי וָדָל". רק כאשר יש למישהו רוח צנועה, הוא יסמוך על אלוקים ויחסה בו. אף על פי שאנו מדברים על עם ישראל באופן כללי, צ"ל שלא כל יהודי יקבל את הגאולה. בפסוק יג צפניה אומר באופן מפורש שרק "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל" תשתנה ותביע את המאפיינים אשר מתאימים לעם אלוקים. בסיום הקטע נאמר שרק תחת סמכותו של הקב"ה תיהנה ישראל מהשגחתו של ה' (כִּי-הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד).

כתוצאה מכל הטובות של הגאולה תהייה המון שמחה בעם ישראל על הקב"ה. 

יד רָנִּי בַּת-צִיּוֹן הָרִיעוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחִי וְעָלְזִי בְּכָל-לֵב בַּת יְרוּשָׁלִָם׃" שם ג, יד

חשוב לציין שעם ישראל נקרא בפסוק הנ"ל "בַּת יְרוּשָׁלִָם". המילה "יְרוּשָׁלִָם" באה משתי מילים "לרשת" ו"שלום". שלום אמיתי הוא תוצאה של השלמת רצונו של אלוקים בלבד. לכן המונח "בַּת יְרוּשָׁלִָם" מתאר מישהו נאמן לרצונו של אלוקים, ולפיכך הוא יקבל את הברכות שהבטיח הקב"ה לאבות.  

בזכות הגאולה  גם יסיר ה' מעמו את העונש שהגיע לו ואת אויבו.

טו הֵסִיר יְהוָה מִשְׁפָּטַיִךְ פִּנָּה אֹיְבֵךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ לֹא-תִירְאִי רָע עוֹד׃ שם ג, טו

בפסוק הנ"ל מופיע "מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל". מי הוא המלך הזה? התשובה היא: מלך המשיח. חז"ל לא יסכימו לפירוש הזה, כי כתוב "מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְהוָה בְּקִרְבֵּךְ". חז"ל הבינו את המשפט הזה ביחס לשכינת ה' שתחזור בימות המשיח. ודאי ששכינת ה' תחזור בימות המשיח, אבל באיזה אופן? בספר ההתגלות יוחנן מגלה מה יהיה בירושלים החדשה,

"22 וְהֵיכָל לֹא-רָאִיתִי בָהּ כִּי יְהוָֹה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הוּא וְהַשֶּׂה הֵיכָלָהּ׃" ספר ההתגלות כא, כב

מהפסוק הנ"ל אנו רואים שיש קשר הדוק מאוד בין האלוקים לבין המשיח (הַשֶּׂה). לפיכך אין סיבה להפריד בין המשיח לשכינת ה'. יש אומרים בין המאמינים שכס המשיח יהיה הכפורת בקודש הקודשים (המקום ששכינת ה' שכנה בו. ראה במדבר ז, פט). בזכותו של ישוע המשיח אשר ימלוך מירושלים על העולם תשב ישראל לבטח.                 

"טז בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם אַל-תִּירָאִי  צִיּוֹן אַל-יִרְפּוּ יָדָיִךְ׃  יז יְהוָה אֱלֹהַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ יָגִיל עָלַיִךְ בְּרִנָּה׃" צפניה ג, טז-יז

שוב, כתוצאה מיום הדין (בַּיּוֹם הַהוּא) ונוכחותו של המשיח, הביטחון המוחלט (אַל-תִּירָאִי) יבוא לעם ישראל (יֵאָמֵר לִירוּשָׁלִַם). בנוסף לכך עם ישראל לא יאבד את אמונתו (אַל-יִרְפּוּ יָדָיִךְ) בגלל הגויים כמו שהוא עשה בעבר. במילים אחרות עם ישראל לא יתבולל ויתנהג כמו עכו"ם. בגלל זה, עם ישראל ייהנה מנוכחותו של הקב"ה, מושיעו אשר "יָשִׂישׂ עָלַיִךְ בְּשִׂמְחָה". בפסוק יז כתוב גם הביטוי "יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ". הכוונה היא שהמשיח לא יגער בעם ישראל בגלל כל חטאותיו, עברותיו ועוונותיו כאשר הוא יחזור לארץ, אלא באהבה תהיה דממה. אף על פי שהוא לא יגיד דבר, זאת לא אומרת שהוא לא יעשה דבר.           

יח נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי מִמֵּךְ הָיוּ מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה׃   יט הִנְנִי עֹשֶׂה אֶת-כָּל-מְעַנַּיִךְ בָּעֵת הַהִיא וְהוֹשַׁעְתִּי אֶת-הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּץ וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם בְּכָל-הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם׃    כ בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם  כִּי-אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה׃ צפניה ג, יח-כ

בפסוק יח צפניה מספר על אלה אשר מתרחקים מהחגים בצער עמוק (נוּגֵי מִמּוֹעֵד) מפני שהם מרגישים את האשמה מחטאיהם. אלה עם לב נשבר – המשיח יאסוף ויסיר מהם את החרפה. בנוסף לסליחת החטאים, המשיח גם יפעל באלה שעושקים (כָּל-מְעַנַּיִךְ) את עמו. הנביא מדבר על "הַצֹּלֵעָה וְהַנִּדָּחָה". ברור כאן שהוא מתכוון לאנשים שלא יכולים להגיע למצב שבו הם יכולים לעבוד את הקב"ה בלי עזרתו של הגואל. צ"ל שבמציאות כל אדם כלול בקבוצה הזאת. ז"א אף אחד לא יכול לעבוד ולהלל את האלוקים אם הוא לא חווה את הגאולה האישית באמצעות עבודתו של ישוע. כאשר פלוני מקבל באמונה שלמה את הגאולה הזאת בישוע המשיח, הקב"ה יברא את המאמין מחדש. בנוגע לזה השליח שאול (פולוס) כותב,

"17 לָכֵן מִי שֶׁהוּא בַמָּשִׁיחַ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה הוּא הָרִאשֹׁנוֹת עָבָרוּ הִנֵּה [הַכֹּל] נַעֲשׂוּ חֲדָשׁוֹת׃"  

אגרת השנייה אל הקורינתים ה, יז

בפסוק יט אנו רואים את השינוי אצל המאמין (הִנֵּה [הַכֹּל] נַעֲשׂוּ חֲדָשׁוֹת) במשפט "וְשַׂמְתִּים לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם". הנביא מגלה לקורא כי בזכותה של הגאולה המאמין יקבל שם חדש, ז"א אופי חדש, אשר יגרום למאמין להתנהג באופן שהקב"ה יהלל אותו. המשפט "בְּכָל-הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם" מתייחס אל זמן הגלות, כאשר כל הגויים ראו כיצד העניש האלוקים את עמו. הפסוק האחרון מסכם את נבואתו של צפניה. כאשר הנביא כותב "בָּעֵת הַהִיא" הוא מתכוון לזמן הגאולה. שוב ושוב אנו קוראים שהקב"ה יקבץ את עמו מהגלות ויביא אותו לארץ ישראל (אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּצִי אֶתְכֶם). מטרת הפסוקים האלה היא ללמד את הקורא שעניין שיבת היהודים לארץ המובטחת הוא בלתי נפרד מהבטחותיו של אלוקים והקמת מלכותו.

המשפט הבא גם הופיע בפסוק הקודם, אבל כאן בסדר הפוך (כִּי-אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה). מהי הסיבה לשינוי הזה? בפסוק יט המילה "לִתְהִלָּה" באה ראשונה כדי להדגיש את רצונו של הקב"ה. הוא רוצה שעמו יציית לו ויגלה את כבודו לכל הגויים. המילה "לְשֵׁם" מלמדת שהדרך היחידה לעשות זאת היא בתנאי שהקב"ה יברא את עמו מחדש. בפסוק כ צפניה משנה את הסדר, כי מטרתו היא לא להדגיש את יעדו של הקב"ה, אלא את התהליך. במילים אחרות, קודם כול יבוא השינוי (שֵׁם) ולאחר מכן התוצאה (תְהִלָּה). הפסוק האחרון מסתיים במילים "בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהוָה". כאן צפניה מגלה עוד נקודה חשובה שרוב הנוצרים מתעלמים ממנה. הקב"ה יקיים את כל הבטחותיו לישראל לעיניי הגויים. מדוע? התשובה היא, כאשר כל הגויים יראו את נאמנותו של אלוקים ביחס לבני יעקב, הם יגיעו למסקנה שראוי גם להם להיכנס לברית איתו. לכן בסופו של דבר עם ישראל באמת יהיה לאור הגויים.

מעניין שמכל הבטחותיו של הקב"ה המוזכרות בתנ"ך, שוב מוזכרת כאן ההבטחה "בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתֵיכֶם". השאלה המתבקשת היא, איך חלק גדול מהנוצרים אומר שלא קיימת היום שום זכות ליהודים לשכון בארץ (כולל יהודה, שומרון ועזה) כזכות אלוהית? פשוט זה מה שקורה כאשר התיאולוגיה לא מבוססת על כתבי הקודש.