בס״ד

בס״ד

Hebdate

המשיח וישעיהו נ"ג

רש"י, רבי שלמה יצחקי, היה רב ופרשן מפורסם בצרפת, שחי במאה האחת עשרה וכתב פירושים לתנ"ך ולתלמוד. ספריו נחשבים לעמודי תווך ביהדות והם מספקים בסיס לפירושי התורה בכתב והתורה-שבעל-פה. ישעיה פרק נ"ג הינו פרק חשוב מאוד.

פרק זה עוזר לקורא להבין את פעולתו של המשיח. כל הפרשנים מסכימים שהמשיח הוא גואל ישראל. זאת אומרת, שהמשיח עתיד לגאול את ישראל ואת הגויים שיחזרו בתשובה. היות שחג הפסח הוא חג גאולתנו, קיים קשר בין שה הפסח לבין המשיח. בזמן יציאת מצרים סיפק קורבן הפסח לבני ישראל (גם העברים וגם הערב-רב) את הגאולה הגשמית מעבדות מצרים, אך משיח צדקנו ייתן לנו את הגאולה הסופית. מהי גאולה זו? המשיח פודה וגואל אותנו מחטאנו, מעבירותינו ומעוונותינו. כמו כן יקים המשיח את מלכות ה'.

 כיצד עתיד המשיח לעשות זאת? במחציתה השנייה של נבואתו המופיעה בפרק נ"ג, מדבר ישעיה הנביא על עבד ה' הסובל. מיהו העבד הזה? קיימת מחלוקת בעניין זה. בדרך כלל יפנה האדם אל פירוש רש"י כדי למצוא בו את התשובה. אולם הבעיה שבקטע הנ"ל היא, שרש"י סותר בו את עצמו. בפירושו למסכת סנהדרין, דף צ"ח עמוד ב', רש"י טוען שישעיה פרק נ"ג מדבר אודות המשיח. אך בבואו לפרש את אותה הנבואה עצמה בישעיה פרק נ"ג, טוען הוא שהפרק הזה כולו מדבר אודות עם ישראל בלבד. אגב, חשוב לדעת שהתלמוד עצמו אומר על ישעיה פרק נ"ג שהוא מדבר על המשיח.

לפני שנלמד את הפרק הנ"ל עלינו לשאול את השאלה, מה גרם לרש"י לסתור את עצמו? במשך הדורות, נחשב ישעיה פרק נ"ג על ידי תלמידי חכמים כפרק משיחי. בספר מעשי השליחים שבכתבי הברית החדשה, פרק ח', מסופר על שר האוצר של מלכת כוש החוזר לארצו מירושלים עיר הקודש, אחרי שחגג בה אחד משלושת הרגלים. האיש היה עסוק בקריאת פרק נ"ג בישעיה כאשר התקרב השליח למרכבתו. האיש הכושי התקשה להבין את הפרק ההוא ושאל את פיליפוס השליח, "...על מי מדבר הנביא בפרק זה, על עצמו או על מישהו אחר?" (מעשי השליחים ח'.ל"ד) העובדה האיש לא העלה על דעתו את האפשרות שהנביא מתכוון כאן לעם ישראל - כאילו העם היהודי הוא העבד הסובל - הינה משמעותית ביותר. השליח הסביר לאיש את משדמעות הפרק, וגם הראה לו פסוקים רבים נוספים המדברים אודות המשיח שבא לסבול על מנת לגאול את עם ישראל ואת העולם כולו.

רוב הפרשנים מבינים שכבר למעלה מאלף שנים לפני רש"י, פרשו חכמים שישעיה פרק נ"ג מדבר על המשיח. יתכן אפוא שרש"י, כאשר כתב את פירושו לספר ישעיה, חש בצורך למצוא פירוש חילופי לפרק נ"ג, משום שידע כי הפרק הזה חשוב מאוד לנוצרים, המסתמכים עליו כדי לטעון שישוע מנצרת הוא המשיח הסובל כדי לגאול את העולם. יכול להיות שרש"י, בזמן שכתב את פירושו לפרק נ"ג בישעיה, חשב שאם גם הוא ייפרש את הפרק הזה על המשיח הסובל, עלול הוא לגרום לקוראיו לשקול את האפשרות שישוע מנצרת הוא המשיח. משום כך מצא רש"י פירוש שונה. מעניין מאוד שכיום רוב הפרשנים ממהרים להסכים עם רש"י בפירושו לספר ישעיה, למרות שהוא עומד בניגוד לנאמר תלמוד ואפילו מתנגד לפירושו של רש"י עצמו על מסכת סנהדרין.

פירוש זה הולך בד בבד עם שאיפתה של היהדות לדחות את האפשרות שישוע מנצרת הוא המשיח. אך קבלת פירושו של ישעיה הנביא, כאילו שהוא מדבר בפרק נ"ג על עם ישראל, היא בעייתית מאוד. השאלה המתבקשת היא, האם הרבנים כנים עם עצמם כאשר הם מקבלים את פירושו של רש"י שלפיו העבד הסובל הוא עם ישראל. עלינו לזכור שהיהדות מתייחסת אל התלמוד לא כאל פירוש לתורה שבכתב אלא כאל תורה שבעל פה, לפיכך הוא דבר ה' שאסור לדחותו. מה בדיוק אומרת מסכת סנהדרין על המשיח ועל הקשר שבינו ובין ישעיה פרק נ"ג?

מסכת סנהדרין דנה בשמו של המשיח, ושואלת: מה שמו? מטרת הדיון במסכת הנ"ל איננה מסתפקת בידיעת שמו האמתי של המשיח, אלא מבקשת להבין את תכונותיו. אף כי ניתנו בדיו הזה חמישה שמות, הרי שלצורך מאמר זה נדון באחד מהם בלבד.

הגמרא אומרת, "ורבנן אמרי חיוורא דבי רבי שמו, שנאמר; 'אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם ואנחנו חשבנוהו נגוע מכה אלוקים ומעונה'. (ישעיה נ"ג.ד)

מסכת סנהדרין דף צ"ח עמוד ב"

רש"י מפרש את המילה "חיוורא" כ"מצורע". זאת אומרת שהמשיח סובל ונגוע כמוכה צרעת מידו של הקב"ה על מנת לשאת את חטאינו, פשעינו ועוונותינו. במילים אחרות, כדי לגאול אותנו.

אנו יכולים להקיש מדיון זה שלושה דברים חשובים ביותר. הגמרא אומרת:

א) ישעיה פרק נ"ג מדבר על המשיח כעבד הסובל ולא על עם ישראל.

ב) המשיח סובל עבור עמו כדי לגאול אותנו.

ג) הייתה זו תוכניתו של הקב"ה לענות את המשיח, וסבלו הפך לפדיון שלנו.

כדי לפרש את נבואתו של ישעיה פרק נ"ג, נלמד את הקשרה הנכון בכך שנחקור תחילה את ישעיה פרק נ"ב פסוקים ז-י, שכן פסוקים אלה יספקו לנו רקע מעניין שיעזור לנו להבינם בצורה מעמיקה יותר:

בפסוק ז' בישעיה נ"ב מודיע הנביא לקורא שאלוקים מתכוון למלוך על הארץ באופן אישי. הפסוק פותח באמירה שעובדה זו תביא לשינויים רבים בעולם. למרות שהפסוקים הנ"ל מדברים על ה' אלוקים, מבינים כל הפרשנים שהפסוקים האלה מדברים על אחרית הימים ועל ביאת המשיח. המשיח, אור העולם יבוא בתקופה שכולה חושך. בתקופה שתקדים את בואו של המשיח יהיה העולם, ובמיוחד ישראל, שרוי בצרות רבות וקשות. ירמיהו הנביא מנבא על הימים ההם:

"הוֹי, כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ; וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה - יִוָּשֵׁעַ. "

ירמיהו ל'.ז

מי יהיה זה שיביא את הישועה לעם ישראל? המשיח! ככתוב בנבואת ישעיה,

"מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר! מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם, מְבַשֵּׂר טוֹב, מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה. אֹמֵר לְצִיּוֹן: מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ!"

 ישעיה נ"ב.ז

מדוע מנבא הנביא שרגלי המבשר ינוו על ההרים? כאשר משתמשים הנביאים במילה "הר", הם יכולים, בין היתר, להתייחס לממשלה. העובדה שבנבואה הנ"ל המילה הזאת מופיעה ברבים - "הרים" - מלמדת שהמשיח עתיד למלוך לא רק על ישראל, אלא גם על כל ממשלות העולם הזה. כמו כן מודיע הפסוק הנ"ל לקורא על המקום שממנו ימלוך המשיח על העולם: "...אמר לציון, מלך אלוקיך". המשיח ימלוך מירושלים, מעל כסא דויד! והפסוק הבא אומר,

"קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ: כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן! פִּצְחוּ, רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם!"

 ישעיה נ"ב.ח-ט

הפסוקים הנ"ל מדברים על השמחה הגדולה שתמלא את אותם האנשים המתפללים שלוש פעמים בכל יום:

"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה יי המחזיר שכינתו לציון!"

מתוך תפילת העמידה

כיצד תחזור שכינת ה' לציון? על ידי משיח צדקנו. מאותה סיבה מתפללים שלוש פעמים בכל יום גם את התפילה הבאה:

"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך; כי לישועתך קווינו כל היום. ברוך אתה ה' מצמיח קרן ישועה!"

 תפילת שמונה עשרה

הפסוקים בישעיה נ"ב.ח-ט מלמדים את הקורא שאז תהיה מציאות חדשה. לא נחזור לאותו המעמד שהיה לנו בבית מקדש הראשון והשני, אלא נתעלה למעמד גבוה יותר. בעבר לא ניתן היה לראות את שכינת ה', אולם דרך הגאולה הסופית (ביאת המשיח) ניתן יהיה לראות את המשיח בשובו משמים, ככתוב:

"... כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן."

 ישעיה נ"ב.ח

"... חָזֵה הֲוֵית, בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא - וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא, כְּבַר אֱנָשׁ...."

(תרגום לעברית: "רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים כבן אדם בא...")

 דניאל ז'.י"ג

הנושא של פסוק ט' בישעיה נ"ב הוא הגאולה, "...כִּי-נִחַם יְהוָה עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם." המילה "גאל" מופיעה כאן בזמן עבר. לפיכך כאשר יבוא המשיח לציון בעתיד מהשמים, הוא לא יבוא כדי לבצע את מלאכת הגאולה, אלא על מנת להביא עמו את תוצאות פעולתו, שאותה עשה בפעם הקודמת! ישעיה פרק נ"ג מדבר על מלאכת הגאולה עצמה. מה בדיוק הקשר בין שכינת ה' לבין המשיח? הפסוק הבא יענה על השאלה הזאת.

"חָשַׂף יְהוָה אֶת-זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ לְעֵינֵי כָּל-הַגּוֹיִם; וְרָאוּ כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ."

ישעיה נ"ב.י

הפסוק הנ"ל מתמקד בגילוי זהותו של המשיח - המשיח הינו "זרוע קדשו" של ה'. המונח "זרוע" בא מהשורש ז.ר.ע, שממנו בא גם לזרוע זרע. היות והמילה "זרוע" היא שם-עצם, קיים קשר בין המילה "זרוע" ל"זרע". " הדבר חיוני על מנת לאפשר לקורא להבין את זהותו של המשיח. המילה "זרוע" באה מאותו השורש המופיע גם בפרק הראשון בספר שמואל א'. חנה, אשתו העקרה של אלקנה מתפללת לבן:

"וַתִּדֹּר נֶדֶר, וַתֹּאמַר: יְהוָה צְבָאוֹת, אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ, וּזְכַרְתַּנִי, וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים - וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ!"

 שמואל א א'.י"א

מהפסוק הנ"ל למדים אנו שניתן לתרגם את המילה "זרע" כ"בן". מהו אפוא הקשר בין "זרע" ל"בן"? באותו אופן שהזרע יוצא מעץ או מצמח, כן גם הבן יוצא מזרעו של אביו. לפיכך קיים קשר מיוחד בין הבן לאביו. הבן הוא למעשה שלוחתו של האב, בדומה לזרוע שהיא שלוחתו של הגוף.

על מנת לתת הדגש נוסף להיבט של המשיח ההולם את עבודתו – שהיא להביא את הגאולה לעולם - מדבר ישעיהו הנביא על המשיח כעל זרוע קדשו של ה'. המילה "זרוע" היא החלק העליון של היד, והיא אחד מאיברי בבהמה שהוקרבו לקב"ה כקורבן:

"וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח - אִם-שׁוֹר אִם-שֶׂה - וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה."

 במדבר ו'.י"ט

פסוק זה מופיע פעם נוספת גם בדברים י"ח.ג .

למילה "זרוע" יש גם קשר לפסח – שהוא חג גאולתנו. בקערת הפסח יש מקום המיועד לעצם של כבש או עוף, כדי להזכיר לנו את קורבן הפסח. ואיך מכונה העצם הזאת? זרוע! כמו כן חשוב לזכור שקורבן הפסח ניתן כדי להציל (לגאול) את הבן הבכור מגזר דין המוות. לפיכך רואים אנו את הקשר בין המילה "זרוע" גם לקורבן וגם לבן. קשר זה אינו מקרי, כוונתו של הנביא ישעיהו לגלות לקורא שהמשיח, זרוע ה', (בן האלוקים) יתן את חייו כקורבן פסח כדי לגאול את עמו. ישעיה נ"ג מדבר על קורבן המשיח באופן ברור ביותר.

אין ספק שישעיה נ"ג, שלמעשה מתחיל בסוף ישעיה נ"ב, מדבר על עבד הסובל, ככתוב:

"הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי; יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד. כַּאֲשֶׁר שָׁמְמוּ עָלֶיךָ רַבִּים - כֵּן-מִשְׁחַת מֵאִישׁ מַרְאֵהו, וְתֹאֲרוֹ - מִבְּנֵי אָדָם. כֵּן יַזֶּה גּוֹיִם רַבִּים, עָלָיו יִקְפְּצוּ מְלָכִים פִּיהֶם: כִּי אֲשֶׁר לֹא-סֻפַּר לָהֶם - רָאוּ, וַאֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ -הִתְבּוֹנָנוּ."

 ישעיה נ"ב.י"ג-ט"ו

למרות שמרבית הפרשנים מפרשים כיום את הקטע הזה כפי שרש"י פרש אותו, ואומרים שהכינוי "עבדי" מתייחס לעם ישראל, הרי שהפירוש הזה אינו מתאים להקשר. העבד הסובל חייב להיות זרוע ה',ש עליו מדבר הפסוק הראשון בישעיה נ"ג:

"מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ, וּזְרוֹעַ יְהוָה - עַל-מִי נִגְלָתָה."

ישעיה נ"ג.א

כפי שלמדנו קודם, מסכת סנהדרין אומרת שנושאו של פרק נ"ג בישעיה הוא המשיח, לכן לא ניתן לומר שה"שמועה" שעליה מדבר הפסוק הראשון של הקטע בפרק נ"ב (י"ג) איננה הנושא שעליו מדבר הנביא בפסוקים י"ג-ט"ו באותו הפרק. זאת הסיבה שפרק נ"ג פותח בקריאה להאמין בשמועה שהושמעה בפרק נ"ב.

נושאו של הפסוק "זרוע ה'" מופיע במקומות רבים בנבואותיו של ישעיה (ראה מ'.י, נ"א.ה, נ"ב.י, נ"ט.ט"ז, וס"ג.ה). מפסוקים אלה עולה בבירור ש"זרוע ה'" הינו כלי שהקב"ה משתמש בו כדי להביא את הישועה, הגאולה, ומלכות ה' לעמו ישראל - וזה בדיוק צריך להיות תפקידו של המשיח, לכן הגיוני להסיק ש"זרוע ה'" הוא המשיח.

נאמר קודם שישעיה פרק י"א מדבר על המשיח,

"וְיָצָא חֹטֶר, מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה."

 ישעיה י"א.א

כל הפרשנים טוענים שהמילים "חוטר" ו"נצר" מתייחסות למשיח. למרות שבפרק נ"ג.ב משתמש הנביא במילה שונה, שמופיע בו אותו הרעיון עצמו:

"וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה; לֹא-תֹאַר לוֹ וְלֹא הָדָר וְנִרְאֵהוּ, וְלֹא-מַרְאֶה -וְנֶחְמְדֵהוּ."

 ישעיה נ"ג.ב

המילה "יונק" בפסוק הזה דומה במשמעותה למילים "חוטר" ו"נצר" ובכך מורה היא לקורא שגם הפסוק הזה מדבר על המשיח. נאמר בפסוק הנ"ל שהמשיח לא ימשוך אליו אנשים בשל יופיו או הדרו. למעשה, עם ישראל ידחה את המשיח בתוקף, כפי שכתוב בפסוק הבא:

"נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ- נִבְזֶה, וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ."

ישעיה נ"ג.ג 

מהפסוק הזה אנו למדים שהמשיח יסבול סבל רב, ובגלל מראהו הסובל יגרום לעם ישראל לדחותו ולא לייחס לו כל חשיבות. הפסוק הנ"ל אומר שלא די בכך שעם ישראל יסרב לקבל את המשיח, אלא שבנוסף על כך גם יתייחס אליו בבוז גמור. ישעיהו הנביא מבאר שההשקפה הזאת מבוססת על פירוש שגוי, ככתוב:

"אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינו - סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ, מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה."

ישעיה נ"ג.ד

תמוה מאוד, שגם בימינו טוענים רוב הרבנים שהפסוק הנ"ל מדבר על עם ישראל. יוצא מכך שבפירושו לישעיהו נ"ג.ד, אומר רש"י שעם ישראל נשא את חוליו של עם ישראל, ושעם ישראל סבל את מכאוביו של עם ישראל. כיצד ייתכן הדבר? פירוש זה אינו הגיוני! הגיוני יותר להניח שהמשיח (לא עם ישראל) נשא את חֳלָיֵנוּ (של כל האנושות, הכוללת כמובן גם את ישראל) וסבל את ּמַכְאֹבֵינוּ (של האנושות כולה) - וזהו גם הפרוש שנותנת הגמרא לאותו הפסוק.

פסוק ד' בישעיה נ"ג פותח במילה "אכן" שמשמעותה "על פי האמת". מילה זו מביעה את דעתו של הנביא, שלפיה מחשבותיו של עם ישראל בעניין הזה אינן נכונות. בפסוק הקודם, נ"ג.ג, מופיעה המילה "נבזה" פעמיים כשמדובר במשיח. כמו כן כתוב "כמסתר פנים ממנו" ו"ולא חשבנוהו". אם כן, אין אמת במחשבותיו אלה של עם ישראל. הפסוק הנ"ל מודיע לקורא שהופעתו החיצונית של העבד הסובל איננה הסיבה לדחותו. הפסוק מסביר שהופעתו החיצונית הדוחה הייתה תוצאה מהסבל שהיה מנת חלקו בגלל העונש שהוא לקח על עצמו, אך שהגיע לנו (עמו) בשל חטאינו.

העובדה היא, שהקב"ה בעצמו ובכבודו הוא אשר הניח עליו את כל הסבל הנורא הזה, כפי שכתוב בפסוק הנ"ל: "...נָגוּעַ, מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה", זוהי עובדה משמעותית ביותר. שכן הייתה זו תוכניתו של ה' שזרוע ה' - משיח צדקנו - יסבול ויעונה באורח כה חמור, כדי לשלם את המחיר עבור חטאינו. בנקודה זו מסכימה גם הגמרא. והפסוק הבא ממשיך באותו עניין,

"וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא - מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ - נִרְפָּא-לָנוּ."

ישעיה נ"ג.ה

הפסוק הנ"ל מגלה לקורא שהמשיח היה לחטא עבורנו. הרעיון כאן הוא שהמשיח הינו צדיק גמור (שמעולם לא חטא, שמעולם לא עבר כל עבירה ולא נכשל בעוון כלשהו) אלא שהקב"ה עשה אותו - אשר לא ידע חטאת - לחטאת בעדנו, כדי שאנחנו נלבש את צדקת האלוקים בו (ראה אגרת השנייה אל הקורינתים ה'.כ"א).

הפסוק הבא ממשיך להדגיש את העובדה שהמשיח קבל את העונש מאלוהים עקב חטאי האנושות נגד ה'.

"כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ."

 ישעיה נ"ג.ו

אין ספק שהמשיח סבל בעדנו (האנושות) ושהוא עשה זאת בכוונה. בספר הגאולה הרביעי כתוב שהמשיח מסר את נפשו מרצונו, ולא שאיש נטל אותה ממנו. את המצווה הזאת קיבל המשיח מאת הקב"ה. (ראה יוחנן י'.י"ז-י"ח). בפסוק הבא מדבר ישעיה על המשיח שנתן את נפשו בכוונה,

"נִגַּשׂ, וְהוּא נַעֲנֶה - וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו; כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל - לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו."

 ישעיה נ"ג.ז

משמעות רבה ביותר נודעת לעובדה שבפסוק הנ"ל מוזכרות בהמות טהורות הכשרות לקורבן בד בבד עם העובדה שעבד ה' מסר את נפשו מרצונו החופשי, דבר המרמז שהמטרה שעמדה לנגד עיניו של המשיח הייתה למות מוות של קורבן. בפסוק ח' בישעיה נ"ג ממשיך הנביא לדבר על מותו של המשיח, ואומר שמותו היה אירוע שעליו לא יכלו אנשי דורו לשוחח כלל. זאת אומרת, שמשיח סובל ומת היה מושג קשה מאוד לעכל, להבין ולקבל. הנביא מסיים את הפסוק בשתי אמירות נוספות לגבי העונש שקיבל המשיח על עצמו, אך שהיה מיועד לעמו:

"מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח, וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ: כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים, מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ." 

ישעיה נ"ג.ח

פסוק ט' באותו הפרק אומר שהמשיח היה חף לחלוטין מכל פשע. אם ברצונו של הקורא להבין טוב יותר את הפסוק הנ"ל, עליו לשים לב להקבלות שבו.

וַיִּתֵּן

 אֶת-רְשָׁעִים

 קִבְרוֹ,

 

 וְאֶת-עָשִׁיר -

בְּמֹתָיו,

עַל

לֹא-חָמָס

עָשָׂה,

 

 וְלֹא מִרְמָה

בְּפִיו.

המשפט "וַיִּתֵּן אֶת-רְשָׁעִים קִבְרוֹ" מראה שהמשיח סבל וקיבל על עצמו את תוצאות החטא שהגיעו לכל חוטא בכך שמת ונקבר אף כי הוא עצמו לא חטא מעולם ולא עבר עבירה כל שהיא. המשפט השני, "וְאֶת-עָשִׁיר בְּמֹתָיו", מלמד שהמשיח קיבל את גזר דין המוות ממושל אחד (עשיר). הפרשנים טוענים שיש למילה "עשיר" משמעות של מושל מפני שרוב המושלים היו עשירים (ראה מצודת ציון). מעניין מאוד שהפסוק הנ"ל מדבר על מותו של המשיח בלשון רבים (בְּמֹתָיו). אין בכך כל היגיון עד שמבינים שעל ידי מותו של המשיח מתו עוד אנשים רבים נוספים. באגרת השנייה אל הקורינתים פרק ה' ופסוקים י"ד-ט"ו כתוב:

"...בהכירנו שאחד מת בעד הכול, לכן הכול מתו. ובעד הכול הוא מת, כדי שאלה החיים לא יחיו עוד למען עצמם, אלא למען זה אשר מת וקם בעדם."

ישעיה חוזר לעניינו העיקרי, שהיה זה חפצו של הקב"ה להעניש את המשיח בגלל חטאינו, פשעינו ועוונותינו. ה"זרע" בפסוק י' בפרק נ"ג (שהוא במקרה זה עם ישראל) עתיד להבין את האמת הזאת ולהיות מבורך בעתיד לבוא. עלינו להבין שלביטוי, "יַאֲרִיךְ יָמִים" ישנה גם המשמעות של להיות "מבורך". פסוק י' מסיים בעובדה שבסופו של דבר יצליח המשיח בפעלו והגאולה תבוא, ככתוב בפסוק הבא,

"וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ, הֶחֱלִי; אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ - יִרְאֶה זֶרַע, יַאֲרִיךְ יָמִים, וְחֵפֶץ יְהוָה - בְּיָדוֹ יִצְלָח."

 ישעיה נ"ג.י

הנביא חוזר על הנושא, שדרך כל סבלו ופועלו של המשיח (עַבְדִּי), יוצדקו (לָרַבִּים) אנשים רבים (יהודים וגויים),

"מֵעֲמַל נַפְשׁוֹ יִרְאֶה, יִשְׂבָּע; בְּדַעְתּוֹ - יַצְדִּיק צַדִּיק עַבְדִּי לָרַבִּים, וַעֲו‍ֹנֹתָם - הוּא יִסְבֹּל."

ישעיה נ"ג.י"א

והפרק מסתיים בפסוק הבא,

"לָכֵן אֲחַלֶּק-לוֹ בָרַבִּים, וְאֶת-עֲצוּמִים - יְחַלֵּק שָׁלָל; תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת-פֹּשְׁעִים נִמְנָה - וְהוּא חֵטְא-רַבִּים נָשָׂא, וְלַפֹּשְׁעִים - יַפְגִּיעַ."

 ישעיה נ"ג.י"ב

הפסוק הנ"ל מודיע לקורא שהמשיח יחלק לאנשים המוצדקים על ידו (המאמינים בו) את השכר אשר גם הוא עתיד לקבל (הגאולה השלמה). בנוסף יכלול שכר זה את שלל הגויים (העצומים). שוב רוצה הנביא להסביר מהי הסיבה שבגללה ניתן לאנשים להשתתף בשכרו: באותו האופן שהמשיח היה חף מפשע, אך קיבל את העונש המגיע לנו - כך נקבל גם אנו חלק בשכר המגיע לו.

אף כי פעמים רבות נאמר בפרק נ"ג בישעיה שעל המשיח לקבל על עצמו את עונש המוות המגיע לנו, מתביישת היהדות להודות בכך בקול רם, ובכך מפרה את אחד מעקרונותיה ומסרבת להישמע לדברי הגמרא – וכל זאת כדי להסתיר את האמת, שהמשיח הוא העבד הסובל.

חזרה על מאמר ז'

א)    למרות שרוב הרבנים טוענים ש"העבד הסובל" בישעיהו פרק נ"ג הוא עם ישראל, הגמרא אומרת ש"העבד הסובל" הוא המשיח.

ב)     רש"י אינו מסכים עם עצמו לגבי זהותו של "העבד הסובל" בשני פרושים שונים. בפרושו של הגמרא הוא אומר ש"העבד הסובל" הינו המשיח, אך בפרושו בנבואתו של ישעיהו נ"ג, רש"י אומר ש"העבד הסובל" הוא עם ישראל.

ג)       המשיח סובל כדי לשלם את המחיר עבור אשמתנו - כל החטאים, העבירות, והעוונות שלנו – כמו שאמר ישעיהו: "והוא מחלל מפשענו מדכא מעונותינו" ו"ה' הפגיע בו את עוון כולנו".