בס״ד

בס״ד

Hebdate

ראש אחד הושע ב

נבואתו של הושע (פרק ב) נבואתו של הושע מיוחדת מאוד. היא מתחילה במילים הללו,

"ב תְּחִלַּת דִּבֶּר-יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי-זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה׃" הושע א, ב

 

לפי דברי הנבואה, עם ישראל נאף כלפי אלוקיו כאשר הוא עסק בעבודה זרה, ועתה הקב"ה רוצה להדגים זאת באמצעות חייו של הושע הנביא. ז"א התנהגותו של הושע מסמלת את התנהגות אלוקים והתנהגותה של אשתו הזונה (גומר) מסמלת את התנהגות עם ישראל. הדבר הראשון שרצה אלוקים להביע בפרק ב הוא את נאמנותו.     

"א וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם לֹא-עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל-חָי׃" שם ב, א

הקב"ה הבטיח את ההבטחה הזאת קודם ליעקב,

"יג וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב׃"

 בראשית כב, יג

הקב"ה הציל את עם ישראל מכל אויביו וגם הגשים את הבטחתו (וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם...וגומר), אבל למרות זאת עם ישראל לא הגיב על נאמנותו של אלוקים כהלכה, אלא פנה אל האלילים. התוצאה לכך הייתה הגלות. צ"ל שהושע ניבא במאה השמינית לפני הספירה, אבל יש לנבואתו משמעות רבה ביחס לגאולה הסופית וביאת המשיח. ההוכחה לכך מופיעה בפרק ג

"ד כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים׃    ה אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל-יְהוָה וְאֶל-טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃" הושע ג, ד-ה

מפני שהמונח "אַחֲרִית הַיָּמִים" מופיע בקטע הנ"ל, פירשו חז"ל את נבואתו של הושע עם השלכות לגאולה הסופית. לפי פירושם, הביטוי "וְאֵת דָּוִיד מַלְכָּם" מתייחס אל מלך המשיח. הפסוק הבא מתייחס לגלות אדום, ז"א מחורבן בית שני עד אחרית הימים. 

"ט וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי  כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם׃ שם א, ט     

גלות אדום הייתה הגלות הארוכה והקשה ביותר, ברם, יש להושע גם חדשות טובות לבשר, כי הקב"ה גילה לו,

"...וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם לֹא-עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל-חָי׃" שם ב, א

בפסוק הבא יש רמז לסוף הגלות,

"ב וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי-יְהוּדָה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן-הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל׃ 

שם ב, ב    

חשוב לציין שמוזכרים כאן "בְּנֵי-יְהוּדָה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו". עובדה זאת היא עוד הוכחה לכך שהושע מתנבא על הגאולה הסופית. פעמים רבות למדנו שהמשיח יבוא כדי לקבץ את נידחי עמו ישראל (תפילת שמונה עשרה). בפסוק הנ"ל יש גם רמז בולט למשיח "וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד". רש"י אומר דוד מלכם. כמובן, דוד בן ישי כבר נפטר יותר ממאתיים שנה קודם לכן, לפיכך גם רש"י התכוון למשיח (בן דוד). בפסוק הנ"ל יש עוד ראיה לכך שרוב היהודים שיעלו לישראל מהגלות יעשו כן בזכות המשיח. זאת הסיבה שכתוב "וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד (המשיח) וְעָלוּ מִן-הָאָרֶץ". הפסוק מסתיים במילים, "כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל". רש"י פירש את המשפט הזה, קבוץ זריעתם. ז"א, לפי רש"י, המשיח יקבץ רבים (גדול) מזרע ישראל. הבעיה עם פירושו היא שהקורא כבר למד את זה מהמשפט הקודם, ואילו כוונת המשפט הנ"ל היא, שהקב"ה יזרע (ייטע) בארץ ישראל את היהודים שהוא יקבץ מהגלות. 

יש עוד פירוש לביטוי "כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל". אנו יודעים שמלחמת גוג ומגוג וקרב מגידו (ראה ספר ההתגלות טז, טז) הם אותה מלחמה, ולפיכך היא תתקיים בעמק יזרעאל. שם ישמיד המשיח את כל הגויים שיפריעו לעם ישראל באחרית הימים ויביא את הניצחון הגדול לעם היהודי. צ"ל שהושע רצה לקשר את המושג "ניצחון" אל עם ישראל החוזר לארצו. כל הדברים הללו יקרו כי הקב"ה יכיר בעם ישראל שוב וירחם עליו,           

"ג אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה׃"  שם ב, ג 

בקטע הבא הנביא חוזר ומדבר על המצב הנוכחי (פסוקים ד-ח). כמו כן הוא מתנבא שבעתיד לבוא יבקש העם את האלוקים, אבל לא ימצא אותו מיד (פסוקים ט-טו), מפני שתקופת העונש תהיה ארוכה. ברם, בסופו של דבר, כמו שלמדנו מפסוק ג, האלוקים יכיר בעם ישראל שוב וירחם עליו (פסוקים טז-כה). נבחן את הפסוקים הללו.    

"טז לָכֵן הִנֵּה אָנֹכִי מְפַתֶּיהָ וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר וְדִבַּרְתִּי עַל-לִבָּהּ׃" שם ב, טז

מהפסוק הנ"ל אנו למדים שלא מספיק שפלוני פונה לאלוקים, אבל גם חשובה הסיבה לכך. גומר, שמסמלת את עם ישראל, חפשה את בעלה הראשון רק משום שחשבה שלהיות איתו היה טוב יותר מלהישאר במצבה הנוכחי – לבדה. מובן שזו לא סיבה מוצדקת.

"ט וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא-תַשִּׂיג אֹתָם וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא וְאָמְרָה אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן כִּי טוֹב לִי אָז מֵעָתָּה׃" שם ב, ט

כתוב בפסוק טז שהקב"ה יפתה אותה ויוליך אותה למדבר. הביטוי הזה (וְהֹלַכְתִּיהָ הַמִּדְבָּר) משמעותי מאוד. המילה "מדבר" מופיעה פעמים רבות בתנ"ך כדי להזכיר לקורא את מ' שנה שבני ישראל היו במדבר. כמובן, מטרתם של מ' שנה הללו במדבר הייתה ללמד את בני ישראל איך לסמוך על הקב"ה ולציית לו. באותה צורה יביא הקב"ה שוב את עם ישראל למדבר באחרית הימים, כדי ללמד אותו את הלקח הנ"ל. ספר ההתגלות גם מספר על העניין הזה,

"6 וְהָאִשָּׁה בָּרְחָה הַמִּדְבָּרָה אֲשֶׁר-שָׁם הוּכַן-לָהּ מָקוֹם מֵאֵת אֱלֹהִים לְמַעַן יְכַלְכְּלוּהָ שָּׁם יָמִים אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים׃" ספר ההתגלות יב, ו

חשוב לציין גם כי ספר ההתגלות מספר על אותה תקופה (עת צרה היא ליעקב), כאשר עם ישראל יצטרך לסמוך על הקב"ה. כאשר העם יעשה כן, הקב"ה יברך אותו ויתן לו את הדברים הכי טובים.        

"יז וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה וְעָנְתָה שָּׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָיִם׃" שם ב, יז

המילה "כְּרָמֶיהָ" מביעה את הדברים הטובים ביותר. מפסוק טז הושע מגלה לקורא את השינוי שיתקיים ביחסים בין ה' לעם ישראל. בפסוק יז מוזכר "וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר". רש"י אומר על המקום הזה, עומק הצרות. רש"י כנראה פירש כך בגלל האירוע שקרה בעכור (ראה יהושע ז, כד). לכן המקום הזה, עכור, ייעשה "לְפֶתַח תִּקְוָה" בזכות הגאולה הסופית. שאר הפסוק מספר לקורא שכל הדברים הרעים שעשו בני ישראל יימחקו, וכתוצאה מכך יציאת מצרים כאילו תקרה שוב. במילים אחרות, הקב"ה יחדש את הקשר שלו עם עם ישראל, ותהייה לו עוד הזדמנות לשרת אותו באופן נאמן.     

לעתים קרובות המושג "גאולה" בתנ"ך נמשל למערכת נישואים. לפיכך, לא מפתיע שאנו קוראים בפסוק הבא, 

"יח וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד בַּעְלִי׃" שם ב, יח

בפסוק הנ"ל יש גם משחק מילים. הקב"ה אסר את שימושה של המילה "בעל" בגלל קשרה לעבודה זרה. הנקודה הזאת גם נראית בפסוק הבא.  

"יט וַהֲסִרֹתִי אֶת-שְׁמוֹת הַבְּעָלִים מִפִּיהָ וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם׃" שם ב, יט

לא רק שאנו למדים שעם ישראל יפנה מהאלילים, אבל חשוב מאוד שהוא לעולם לא יחזור עוד לעבודה זרה, "וְלֹא-יִזָּכְרוּ עוֹד בִּשְׁמָם". העובדה הזאת מוכיחה שהאירועים הללו יתרחשו דווקא באחרית הימים, כמו שכתוב בנבואתו של יחזקאל,

"כג וְלֹא יִטַּמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם וְטִהַרְתִּי אוֹתָם וְהָיוּ-לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים׃" יחזקאל לז, כג

צ"ל שבכל פעם שמוזכר בתנ"ך שה' כורת ברית, הדבר קשור לעניין חשוב. כן גם בפסוק הבא,    

"כ וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח׃" הושע ב, כ

הברית הנ"ל קשורה למשפטו של אלוקים, כי מופיע פה גם הביטוי "בַּיּוֹם הַהוּא". העובדה שיש גם אזכור למבול בימי נח "עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה", מגלה לקורא עוד רמז למשפטו של אלוקים. אנו יודעים שלפני שהקב"ה יקים את מלכותו יבוא יום הדין. באותו אופן ששמר אלוקים את משפחתו של נח בזמן שזעמו נפל על הארץ, כן גם ישמור הקב"ה על עם ישראל במשך יום ה' "וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח". מהפסוק הנ"ל אנו למדים שאחת התוצאות ממשפטו של אלוקים היא שלא יהיו עוד מלחמות בעולם, כמו שכתוב גם בישעיהו,

"ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּחַרְבוֹתָםלְאִתִּיםוַחֲנִיתוֹתֵיהֶםלְמַזְמֵרוֹתלֹא-יִשָּׂאגוֹיאֶל-גּוֹיחֶרֶבוְלֹא-יִלְמְדוּעוֹדמִלְחָמָה׃" ישעיהו ב, ד

גם לפי ישעיהו הדברים הללו מתייחסים אל אחרית הימים ("וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים...", ראה ישעיהו פרק ב פסוק ב). מיד אחרי שאלוקי ישראל יושיע את עמו אנו קוראים,         

"כא וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים׃ כב וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה׃" הושע ב, כא-כב

בשני הפסוקים הללו מדובר בנישואים, מכיוון שהביטוי "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי" מופיע ג' פעמים. העובדה שהקב"ה אומר "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי" מראה לנו שרק הוא, ישתבח שמו, יכול להקים את מערכת היחסים בינו לאנושות. אנו למדים שהברית הזאת תישאר לעולם ועד, כדי להראות שעם ישראל הוא עמו הנצחי. חשוב לציין שאף על פי שהאלוקים הקים את הברית בינו ובינינו, עלינו למלא את החלק שלנו בברית הזאת. כתוב "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה". ז"א חובה על עם ישראל וגם על הגויים ההם אשר ירצו להיות כלולים בברית הזאת, להגיב על עבודתו של ה' באמונה. בנוסף, אנו למדים שהתוצאה מהאמונה האמיתית היא לדעת את הקב"ה, "וְיָדַעַתְּ אֶת-יְהוָה". מטרתה של האות "ו" במילה "וְיָדַעַתְּ" היא להראות את הקשר בין אמונה ליחסים עם אלוקים. ידועה לכולם אמונתו של אברהם אבינו. אותה אמונה גם תהייה לבני אברהם האמיתיים. במילים אחרות, אלה שיהיו במלכות האלוקים מחויבים להראות אמונה במשיח. למה הכוונה בביטוי "להראות אמונה במשיח"? התשובה היא לקבל את ישוע מנצרת כמשיח צדקנו ולסמוך על עבודתו על הצלב כקורבן הפסח שלנו (הקרבן שיספק למאמין בו גאולה אישית).

בשני הפסוקים הבאים הושע מתנבא על האופן שבו יגיב העולם על יום ה'.             

"כג וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם-יְהוָה אֶעֱנֶה אֶת-הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-הָאָרֶץ׃ כד וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת-הַדָּגָן וְאֶת-הַתִּירוֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָר וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-יִזְרְעֶאל׃" שם ב, כג-כד

הפסוקים הנ"ל מגלים לקורא שתהיה כעין תגובת שרשרת. כאשר הקב"ה ישפוט, יתחיל משפטו בשמים ויגיע לארץ, ומשם ישפיע משפטו על הַדָּגָן וְעל-הַתִּירוֹשׁ וְעל-הַיִּצְהָר. שלושת הדברים הללו מופיעים בהרבה מקומות בתנ"ך, ומשמעותם היא להעביר לקורא את המושג "ברכה", כמו שכתוב

"יג וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶם׃ יד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ׃ טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ׃" דברים יא, יג-טו

אנו למדים שאף על פי שיום ה' הוא יום הדין, וזעמו של ה' ייפול על העולם, משפטו יביא ברכות לאלה שייטע בארץ ישראל (אֶת-יִזְרְעֶאל). הפרק הזה מסתיים בפסוק הבא ואומר,       

"כה וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי׃" הושע ב, כה

הפסוק הנ"ל הוא עדות חזקה כנגד אלה שטוענים שהקב"ה השליך את עמו ממנו ובחר בעם אחר, כי רוב היהודים לא קבלו את ישוע מנצרת כמשיח. אדרבה, אנו יכולים לצפות באחרית הימים שעם ישראל שוב יפנה אל הקב"ה באמצעות האמונה שמושתתת ומושרשת במשיח ישוע, כאשר עם ישראל יראה אותו, ישתבח שמו, כאשר הוא יבוא לעמק יזרעאל כדי יילחם באויביו. תגובתו של עם ישראל תהייה דומה לתומא, אחד מתלמידי ישוע המשיח, שבראשונה לא האמין כראוי בישוע, אבל בסוף האמין בו, 

"26 וַיְהִי מִקְצֵה שְׁמוֹנַת יָמִים וְתַלְמִידָיו שֵׁנִית בַּבַּיִת וְתוֹמָא עִמָּהֶם וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וְהַדְּלָתוֹת מְסֻגָּרוֹת וַיַּעֲמֹד בֵּינֵיהֶם וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם׃ 27 וְאַחַר אָמַר אֶל-תּוֹמָא שְׁלַח אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת-יָדַי וּשְׁלַח אֶת-יָדְךָ הֵנָּה וְשִׂים בְּצִדִּי וְאַל-תְּהִי מְחֻסַּר אֱמוּנָה כִּי אִם-מַאֲמִין׃ 28 וַיַּעַן תּוֹמָא וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי וֵאלֹהָי׃ 29 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ יַעַן רָאִיתָ אֹתִי הֶאֱמָנְתָּ אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִינִים וְאֵינָם רֹאִים׃"

יוחנן כ, כו-כט

עלינו לשים לב שהיה הפרש של שמונה ימים מהפעם הקודמת שהופיע ישוע לפני תלמידיו. בזמן הזה תומא לא היה שם. זה לא מקרה ששמונה ימים מוזכרים כאן, מפני שהמספר שמונה קשור לגאולה ומלכות ה'. אף על פי שתומא שמע כי ישוע הופיע לפני שאר התלמידים, תומא לא האמין. אבל כאשר הוא ראה את ישוע באופן אישי הוא האמין ואמר "אֲדֹנִי וֵאלֹהָי". הביטוי הזה דומה מאוד למה שאנו קוראים בפסוק האחרון שלנו, "וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי". צ"ל שמי שיגיד זאת זה עם ישראל, דהיינו אלה שהקב"ה יזרע בארץ ישראל באחרית הימים. במקום הזה ובזמן הזה אלוקים (בגלל עבודתו של המשיח ישוע), ירחם על העם היהודי ושוב יכיר בעם היהודי כעמו "בָּאָרֶץ (ישראל) וְרִחַמְתִּי אֶת-לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא-עַמִּי עַמִּי-אַתָּה".

אמן