בס״ד

בס״ד

Hebdate

דרך כוכב מיעקב

בפרשת בלק מסופר על מלך מואב (בלק) שראה את כל אשר עשה ישראל מיציאת מצרים. המלך בלק פחד מעם ישראל עד כדי כך שהוא ביקש מבלעם שהוא יקלל (ארר) את ישראל בשבילו. בלעם היה נביא וכתוב עליו, "כִּי... אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר". בלק שלח לבלעם מלאכים מכובדים, אך בלעם סירב בהתחלה לבקשתו של בלק. מאוחר יותר הסכים בלעם ללכת, אך כשפגש את המלך שבא לקראתו עדיין סירב בלעם לאמור,

 

"יב וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל-בָּלָק  הֲלֹא גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר׃ יג אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֲדַבֵּר:" במדבר כד, יב-יג

לפי הפשט, נשמע מדברי בלעם שהוא נאמן לרצונו של אלוקים. השאלה המתבקשת היא מדוע אמר בלעם, "אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה"? המשפט הזה דומה לפלוני שאומר, "אני לא אמכור את זה בעד מאה שקל" אבל יכול להיות שפלוני כן ימכור את זה במאתיים? במילים אחרות, מטרתו של בלעם, לפי דרך התבטאותו, הייתה לדרוש מבלק מחיר גבוה מאוד. אנו יודעים שבלעם חמד ממון כי כתוב עליו,

"15 אֶת-הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עָזְבוּ וַיִּתְעוּ וַיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר אֲשֶׁר אָהֵב שְׂכַר הָעַוְלָה׃" השנייה לשמעון (פטרוס) ב, טו

בנוסף, אנו יודעים שבסופו של דבר הסכים בלעם לבקשת בלק ועזר לו להביא קללה על עם ישראל,

"14 אַךְ-מְעַט יֶשׁ-לִי עָלֶיךָ כִּי-שָׁם עִמְּךָ אֲנָשִׁים דְּבֵקִים בְּלֶקַח בִּלְעָם אֲשֶׁר הוֹרָה אֶת-בָּלָק לָתֵת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי אֱלִילִים וְלִזְנוֹת׃" ההתגלות ב, יד

ישוע מנצרת לימד בנושא הזה. הוא אמר לא להוסיף מילים כמו שבלעם עשה,

"37 אַךְ-יְהִי דְבַרְכֶם הֵן הֵן לֹא לֹא וְהַיּוֹתֵר עַל אֵלֶּה מִן-הָרָע הוּא׃" מתי ה, לז

בהמשך פרשת בלק המשיך בלעם לדבר וניבא,

"יד וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים׃" במדבר כד, יד

ברור לגמרי מהפסוק הנ"ל שבלעם דיבר על עניינים הקשורים למשיח ולגאולה, כי בכל פעם שהביטוי "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" מופיע, רואים את הקשר לתוכניתו של הקב"ה להקים את מלכותו. בזמן נבואתו מכנה בלעם את עצמו "הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן" (ראה פסוק טו). פירוש המילה "שְׁתֻם" הוא פתוח. ז"א שבלעם היה במצב הנכון כדי לקבל את המסר מאלוקים. בפסוק טז הקורא לומד את תוכן הנבואה.

"טז נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם׃" שם טז

מתברר שבלעם שמע את דברי אלוקים, היתה בו דעת ה', והחזון אשר ראה היה של האלוקים עצמו, ישתבח שמו, "מַחֲזֵה שַׁדַּי". העובדה שבלעם נפל כאשר הוא ראה את החזון הזה היא עוד הוכחה שבאמת הוא ראה את חזונו של הקב"ה. פירושה של הנבואה הזאת דומה לזכריה יד, ג-ד.

"ג וְיָצָא יְהוָה וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב׃ ד וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה׃"   

כאן, אף על פי שהטקסט מדבר על הקב"ה באופן ברור, הפרשנים אומרים שנושא הנבואה הוא המשיח. כך גם בקטע שלנו. למשל רמב"ם מפרש את הקטע כלהלן,

ג  אף בפרשת בלעם נאמר, ושם ניבא בשני המשיחים--במשיח הראשון שהוא דויד, שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שיעמוד מבניו, שמושיע את ישראל מיד בני עשיו.

ד  ושם הוא אומר "אראנו ולא עתה" (במדבר כד, יז), זה דויד; "אשורנו ולא קרוב" (שם), זה המלך המשיח.  "דרך כוכב מיעקוב" (שם), זה דויד; "וקם שבט מישראל" (שם), זה המלך המשיח.  "ומחץ פאתי מואב" (שם)--זה דויד, וכן הוא אומר "ויך את מואב, וימדדם בחבל" (שמואל ב ח, ב).  "וקרקר כל בני שת" (במדבר כד, יז)--זה המלך המשיח, שנאמר בו "ומושלו מים עד ים" (זכריה ט, י).  "והיה אדום ירשה" (במדבר כד, יח)--לדויד, שנאמר "ותהי אדום לדויד, לעבדים" (ראה שמואל ב ח, ו; וראה שמואל ב ח, יד).  "והיה ירשה שעיר--אויביו" (במדבר כד, יח)--זה המלך המשיח, שנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון, לשפוט את הר עשיו" (עובדיה א, כא). הלכות מלכים פרק יא

על אף שרמב"ם כולל את דוד בפירושו, אין ספק שרמב"ם מבין את הנבואה הנ"ל כמשיחית. מפני שהנבואה מדברת על אלוקים והפרשנים מפרשים זאת על המשיח, אנו למדים שיש קשר הדוק בין הקב"ה למשיח.

אף על פי שמטרתנו היא לא לפרש את כל הנבואה הזאת, אלא להבין את משמעות הביטוי "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" והקשר שלו למשיח, עדיין ראוי להבין בקיצור את התוכן שלה. בלעם אומר,

"יז אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת׃ יח וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל׃ יט וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר׃ כ וַיַּרְא אֶת-עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר  רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד׃ כא וַיַּרְא אֶת-הַקֵּינִי וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר  אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ׃ כב כִּי אִם-יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן עַד-מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ׃ כג וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר  אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל: כד וְצִים מִיַּד כִּתִּים וְעִנּוּ אַשּׁוּר וְעִנּוּ-עֵבֶר וְגַם-הוּא עֲדֵי אֹבֵד׃ כה וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ וְגַם-בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ׃" במדבר כד,יז-כה   

בלעם קבל את הנבואה הנ"ל לפני 3,500 שנה. ברור שהנבואה הזאת לא כוונה לזמנו, "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב". יש כמה סיבות לכך שהפרשנים מבינים את הנבואה הזאת כמשיחית. בנוסף לעובדה שהיא מדברת על עם ישראל באחרית הימים, מופיעה בה המילה "שבט", "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל". המונח "שבט" נמצא גם בספר בראשית,

"י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים׃" בראשית מט, י

הפסוק הנ"ל מגלה לקורא שמלך המשיח יבוא ממטה יהודה. פירוש המילה "שבט" הוא שרביטו של מלך. רש"י אומר "מדוד ואילך" ז"א מדוד עד משיח צדקנו. המונח "מְחֹקֵק" מתייחס לתורה. מכאן אנו למדים שהמשיח ישלוט בעולם לפי התורה. שלטונו יהיה מוחלט, כי הוא ישים את כל הגויים מתחת לרגליו, "וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו". פירוש אחר הוא, שהתורה תהייה יסוד מלכותו. שאר הנבואה של בלעם עוסק בעובדה שהמשיח יילחם באויביו של עם ישראל באחרית הימים. העובדה שגויים כאדום וכעמלק מוזכרים כאן היא משמעותית מאוד. אנו יודעים שאדום תנהיג את כל הגויים לעלות למלחמה על ירושלים באחרית הימים. בזמן הזה גם עמלק יושמד והשמדתו מוזכרת כאירוע שיתקיים בימות המשיח.

"יז זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם׃ יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים׃ יט וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח׃" דברים כה, יז-יט

עתה אנו רואים מדוע פירשו חז"ל את נבואתו של בלעם כמשיחית. בברית החדשה אנו למדים על הגשמתה. בערך 1500 שנה אחרי בלעם, בסוף ימי בית המקדש השני, שלטה האימפריה הרומאית בארץ ישראל, והורדוס ישב על כס המלכות בירושלים. וכך אנו קוראים,

"1 וַיְהִי בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר נוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית-לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ מְגוּשִׁים מֵאֶרֶץ מִזְרָח יְרוּשָׁלָיִם׃ 2 וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר יֻלַּד כִּי רָאִינוּ אֶת-כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וַנָּבֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ׃"

מתי ב, א-ב

מובן שהקטע הנ"ל מדבר על אודות ישוע מנצרת. חשוב מאוד לציין שהוא נולד בבית לחם יהודה. הבה"ח (הברית החדשה) מדגישה את יהודה בגלל הכתוב בספר בראשית מט, י. גם חשוב לציין שהחכמים אמרו "כִּי רָאִינוּ אֶת-כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח". החכמים הללו היו יהודים שנשארו בבבל (בַּמִּזְרָח). הם הבחינו בכוכב בגלל הצורך לקבוע את המועדים (הלוח העברי) לפי הירח. במילים אחרות, על החכמים היה להביט בשמים כל הזמן, וכתוצאה מכך הם ראו את הכוכב החדש. מפני שהחכמים גם הכירו את כתבי הקודש היטב, ובמיוחד את הנבואות המשיחיות, כאשר ראו את התופעה בשמים, הם מיד זכרו את נבואתו של בלעם וזיהו את הכוכב כאות מהקב"ה שהמשיח נולד. בחיפזון נשלחה קבוצה של נציגיהם כדי לחקור את העניין. יש גם משמעות רבה לכתוב "וַנָּבֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ". ז"א שבכך החכמים הללו נתנו ביטוי לפרשנותם את נבואתו של בלעם, ומן הסתם עוד הרבה נבואות משיחיות, כדי לגלות את אלוהותו של המשיח.

מהקטע בבשורה לפי מתתיהו אנו למדים שהמשיח בא לא רק מיהודה, אלא ליתר דיוק בבית לחם, כמו שכתוב בהמשך הקטע,

"3 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵיהֶם וַיֶּחֱרַד הוּא וְכָל-יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ׃ 4 וַיַּקְהֵל אֶת-כָּל-רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְסוֹפְרֵי הָעָם וַיִּשְׁאַל אֹתָם לֵאמֹר אֵיפֹה יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ׃ 5 וַיֹּאמְרוּ לוֹ בְּבֵית-לֶחֶם יְהוּדָה כִּי-כֵן כָּתוּב בְּיַד הַנָּבִיא׃ 6 וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶרֶץ יְהוּדָה אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלֻּפֵי יְהוּדָה כִּי מִמְּךָ יֵצֵא מוֹשֵׁל אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת-עַמִּי יִשְׂרָאֵל׃" שם ב, ג-ו

רובם של הרבנים בכל התקופות פירשו את הציטוט הנ"ל מנבואתו של מיכה, בקשר למוצאו של המשיח, שהדברים מתייחסים לדוד ולא למקום שהמשיח ייוולד בו. אולם לפי הבה"ח ברור לחלוטין שלפני אלפיים שנה חז"ל אכן הבינו את הנבואה הנ"ל כנבואה שמדברת על המקום שבו ייוולד המשיח. אין ספק שמתתיהו כתב את בשורתו כדי שעם ישראל יקבל זאת, ולפיכך לא הגיוני שהוא יכתוב פירוש שחז"ל ידחו. אדרבא, הגיוני שמתתיהו יציג דווקא את הפירושים שהיו מקובלים לקהל שלו.

שאלה מעניינת היא מדוע כתוב "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ אֶת-דִּבְרֵיהֶם וַיֶּחֱרַד הוּא וְכָל-יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ". ברור שהמלך הורדוס רצה להמשיך למלוך, ולכן הוא לא היה מוכן לוותר על תפקידו ולהעבירו לישוע, אבל מוזר מאוד שכל ירושלים גם הרגישה חרדה. המילה בשפה המקורית קרובה יותר לרעיון של "להיות מוטרד". מדוע כל ירושלים הוטרדה מהחדשות הטובות על המשיח? יכול להיות שהתשובה היא, כי ביאת המשיח אמורה לגרום לעם ישראל לחזור בתשובה, ואנו יודעים שדבר זה הוא בניגוד ליצר הרע של האנושות.

בפסוק הבא שוב מופיעה המילה "כוכב". למעשה המילה הזאת מופיעה מפסוק ב' עד י' ארבע פעמים (ב, ז, ט, י). אין ספק שיש קשר ישיר בין הכוכב למשיח.

"7 אָז קָרָא הוֹרְדוֹס לַמְּגוּשׁים בַּסֵּתֶר וַיַּחְקֹר לָדַעַת הָעֵת אֲשֶׁר נִרְאָה הַכּוֹכָב׃" שם ב, ז

הורדוס גם קיבל שהפירוש הנכון של "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" הוא שכוכב יופיע בשמים מעל נחלתו של יהודה, כדי להכריז על לידתו של המשיח. צ"ל שהכוכב הזה הוא לא תופעה טבעית ככוכב שביט. הקב"ה ברא אור חדש בשמים שהיה יוצא מן הכלל. כוכב שביט לא נוהג כפי שמתואר בפסוק ט'

"8 וַיִּשְׁלָחֵם בֵּית-לֶחֶם וַיֹּאמַר לְכוּ חִקְרוּ הֵיטֵב עַל-דְּבַר הַנָּעַר וְהָיָה כִּי-תִמְצְאוּן אֹתוֹ וְהִגַּדְתֶּם לִי וְאָבֹאָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת-לוֹ גַּם-אָנִי׃ 9 וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת-דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וַיֵּלֵכוּ וְהִנֵּה הַכּוֹכָב אֲשֶׁר-רָאוּ בַמִּזְרָח הָלַךְ לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר-בָּא וַיַּעֲמֹד מִמַּעַל לַאֲשֶׁר-הָיָה שָׁם הַיָּלֶד׃" שם ב, ח-ט

ראוי לציין את ההבדל בין הורדוס וכל ירושלים לחכמים. כאשר הורדוס וכל ירושלים הוטרדו בגלל הכוכב ומשמעותו, כתוב על החכמים,

"10 וַיִּרְאוּ אֶת-הַכּוֹכָב וַיִּשְׂמְחוּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה עַד-מְאֹד׃ 11 וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה וַיִּמְצְאוּ אֶת-הַיֶּלֶד עִם-מִרְיָם אִמּוֹ וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ וַיִּפְתְּחוּ אֶת-אוֹצְרוֹתָם וַיַּקְרִיבוּ לוֹ מִנְחָה זָהָב וּלְבוֹנָה וָמֹר׃(ישעיהו ס' ו') 12 וַיְצֻוּוּ בַחֲלוֹם לְבִלְתִּי שׁוּב אֶל-הוֹרְדוֹס וַיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ אַחֵר אֶל-אַרְצָם׃" שם ב,י-יב

לסיום, נבואתו של בלעם בפרשת בלק מגלה לקורא סימן (אות) של ביאת המשיח. המשפט "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" מכריז על לידתו של המשיח בבית לחם. באמצעות הנבואה הזאת הקורא לומד שאויביו של עם ישראל יושמדו על ידי המשיח.